ולחשוב שרק הבוקר רשמתי לפני 'לשמור על נטרליות'. חוק אחד קטן, ואפילו על החוקים של עצמי אני לא מצליחה לשמור.
יופי אנה, באמת יופי.
אני יושבת עכשיו מול מנהל בית הספר. לצידי יושב דייב (כדורסל) שרק ליפני מ'ס דקות התחושה חזרה לידיו ורגליו.
מאחורינו עומדים רון, ג'ק, קווין ובן (עיניים אפורות).
המנהל מסתכל עלינו בנוקשות מאחורי שולחן המשרד שלו.
"אני מקווה מאוד שזה ברור לכולכם שהתנהגות כזאת לא תעלה על הדעת בבית הספר שלי. מי שאמצא אותו מטקוטט שוב, יסולק מבית הספר לאלטר!" הוא מסיים את נאומו על חוקי בית הספר והתנהגות ראוייה. הוא כבר התקשר להורים שלנו (ובמקרה שלי לכריס ומרתה).
עכשיו רק נשאר לחכות לפסק הדין.
המנהל בוחן אותנו במבטו, כמו נץ הבוחן ארנבת.
"דייב, רון" אומר המנהל בקול קודר. שניהם מתיישרים במטח "אתם מושעים לשבוע." קבע
"אתה לא רציני נכון?! הוא איים עלי!" רון מוחה
"המנהל, זה הוא התחיל!" דייב מתלונן.
המנהל בתגובה מעשה את ראשו כאילו שניהם עושים לו מיגרנה.
"אתם יותר ממוזמנים ללכת הביתה, קחו אישורים מהמזכירות ואני כבר אדבר על זה עם ההורים שלכם." הוא משיב בעייפות.
רון מזדקף בכעס גלוי ויוצא מהמשרד בסערה, טורק בכוח את הדלת אחריו.
לעומתו, דייב מתעכב. הוא עדיין מתקשה ללכת אחרי שאיבד את התחושה ברגליו.
לבסוף כששניהם כבר היו בחוץ המנהל פונה אלינו.
"באשר אליכם" המנהל מחווה בראשו אלינו "כולכם הולכים לשעתיים ריתוק אחרי הלימודים."
"מה?! אבל ניסינו להפריד ביניהם!" אני מתגוננת
"אנה-אל, את בנתיים יצאת הכי נקייה מכל הסיפור. למרות, שהיית אמורה לקרוא למורה אחראי ולא לפתור את הבעיה בעצמך"
אני שותקת. מבוגרים הם טיפשים. הם תמיד חושבים שאם נפנה ל'מבוגר אחראי' זה יפתור את כל הבעיות. הם לא מבינים שזה יסבך את הילד יותר במיוחד אם זה היום הראשון שלו בבית ספר.
"בקשר לשניכם" עכשיו הוא פנה לקווין וג'ק
"לא רק שלא קראתם למבוגר אחראי, אתם גם שיתפתם פעולה!" המנהל אמר נחרד. ג'ק וקווין נעו במקומם בחוסר נוחות.
"ואתה!" המנהל ירה לעבר עיניים אפורות "אתה ביום הראשון שלך כאן וכבר אתה משתק לי תלמיד!?" לעומת קווין וג'ק, עיניים אפורות נראה אדיש לגמרי לכל העניין. כאילו כל יום גוערים בו על זה שהוא משתק תלמידים ברחבי בית הספר.
"בסך הכל עזרתי לעלמה במצוקה" עיניים אפורות ענה בסרקזם. גילגלתי את עיניי לנוכח ההערה העוקצנית. לעומתי ג'ק וקווין התאמצו לא לפרוץ בצחוק, והמנהל נהיה אדום מרוב עצבים.
"בן, אני מזהיר אותך. אתה על הכוונת שלי מהיום. פעם הבאה זו תהיה השעיה" הזהיר המנהל.
בן (עיניים אפורות) התאמץ להסוות את החיוך הזדוני מעל פניו (משימה שבה די נכשל).
"אני אשתדל מאוד לא להיקלע לעוד סיטואציה כזאת" בן אמר בכנות, אבל שמעו את החיוך שלו כשאמר זאת.
ניכר במנהל שהוא עושה מאמץ לא להתפרץ עליו.
"משוחררים." אמר לבסוף
"כן המפקד!" קווין וג'ק אמרו פה אחד והצדיעו לעבר המנהל שנייה ליפני שברחו בשיא המהירות מהחדר המחניק.
אני ובן יצאנו בקצב שפוי יותר. סגרתי אחרינו את הדלת ופניתי ללכת לעבר המסדרון, בן השיג אותי במהירות.
YOU ARE READING
בחזרה למציאות
Mystery / Thriller*גמור* "תתפלאי, אבל אני בדיוק כמוך" "איך כמוני?" אני מתחכמת "את יודעת על מה אני מדבר." השתתקתי. תדמיינו לכם עולם בלי מחלות, שכל שבר או שריטה נרפאים מעצמם תוך שניות בודדות, עולם בו אנשים חיים חיים ארוכים בלי דאגה לבריאות ומתים בשלווה ובשקט. נשמע מוש...
