בחזרה למציאות

פרק 31

תאמינו או לא- חזרתי!!!
וכפיצוי הרי לכם פרק ארוך במיוחד.
אז תהינו ;)
========================

נ.מ אנה-אל:

כמעט שבוע וחצי עבר מאז ארוחת הערב המוזרה עם ג'ף ו'תקרית המגבת' המביכה שלי...

הארוחה עם ג'פרי היתה נוראית משלוש סיבות:
1. מרתה לא הפסיקה לחקור את ג'ף ואלי ולהציק להם עם שאלות מביכות.
2. לא מספיק שהייתי צריכה לשמוע את השקרים של הזוג המוזר הזה גם הייתי צריכה לעשות את עצמי כאילו אני לא מכירה את ג'ף מגיל 0.
ו- 3... בן.

כן, בן.

האווירה בינינו השתנתה קצת מאז 'תקרית המגבת'...
זאת אומרת- פעם כשהיה שקט בינינו זה היה שקט נוח עם תחושת ביטחון וכל זה.
אבל עכשיו? עם כמה שאני מנסה להתנהג כרגיל המצב ממש לא כרגיל. נוצר בינינו שקט לעיתים תכופות יותר וזה שקט מוזר ומביך...

למעשה כל דבר שקשור בו נהיה מביך!

זה כאילו.. לא יודעת.. הכל נהיה.. איך להגיד את זה? אממ.. מחשמל?
כן, זאת המילה. הכל נהיה 'מחשמל' כשהוא בסביבה

אולי זה משהו שדפוק בי?

"אנה.. היי.. רגע! הה.. חכי- שניה!" אני שומעת את ליילה מתנשפת אחרי ומאיטה את ריצתי.
עכשיו שיעור ספורט ונתנו לנו לעשות 8 הקפות סביב המגרש בתור חימום.
וכן, אותו המגרש שבן ואני מתאמנים על התרופה.

לעזאזל איתך אנה, תפסיקי לחשוב עליו!

וגם אתה בן! תפסיק להיכנס לי למוח!

אני מנערת את ראשי ומחכה לליילה המזיעה. ברגע שהיא מגיעה אלי היא מתכופפת, משעינה את ידיה על ברכיה ומתנשפת בכבדות.

"אמ.. הכל בסדר?" אני שואלת בזהירות והיא מסמנת לי בידה לחכות רגע עד שתחזור לנשום באופן סדיר. אני מוצאת את עצמי עומדת באמצע מסלול הריצה עם ליילה המתנשמת, בבגדי ספורט ובוהה באוויר, לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

תמונה של שיח מת מתגלגל כמו בסרטים הישנים של המערב הפרוע עובר בראשי. אני מסתובבת אל ליילה, בוחנת אותה בזמן שהנשימה שלה מתייצבת.

"אני.. אחחם!" היא משתעלת ומזדקפת במקומה "אני מצאתי אותה." היא אומרת ישירות ואני פוערת את עיניי בהפתעה

"אותה אותה?" אני שואלת כדי להיות בטוחה והיא מהנהנת לאישור

אני חייבת לספר לבן!!

"אעאעא!! אני לא מאמינה!! תודה ליילה!!" אני צורחת בהתרגשות ומתנפלת עליה בחיבוק. מקפיצה אותה בבהלה מהשינוי החד במצב הרוח שלי.
אני כל כך שמחה בשבילו! עם כל החרא שהוא עבר מגיע לו שלפחות תהיה לו אמא!