בין אלפא לאומגה

פרולוג

"יהיו לה חיים לא קלים, אני רואה בעיקר אפלה וסערה בעתיד שלה" הוא מוריד את ידו ממצחי "אבל זהו סמל רב עוצמה... הוא ידריך אותה בדרך שלה" אמא מחייכת בהקלה, אני יודעת כי הקמטים שתמיד מעטרים את פניה נרפים מעט. "אמא משעמם לי" אני מושכת בשרוול שלה "עוד רגע יקירה" היא ממהרת לפתוח את הארנק שלה "כמה אני חייבת לך?" אבל הוא עדיין מביט בי ולא עונה לה. "בת כמה את ילדתי?" הוא רוכן קרוב אלי "חמישה חורפים... אדוני" אני לא נהנת פה, הוא מוזר האיש הזה ואני שונאת שמביטים בסימן שלי בצורה שהוא מביט.
"אני אקח מאה חמישים על הקריאה, אם תרצי אני אכין קמע שיגן עליה בשלושים" אמא מיד מהנהנת "הנה... מאה שמונים" היא מושיטה לו את השטרות בלהיטות והוא מעלים אותם בתוך החולצה שלו.
השמאן מושיט לי שרוך עור דק עם בקבוקון קטנטן קשור בקצהו, הבקבוק לא גדול יותר מהאגודל שלי ובתוכו נוזל שחור שעלה צף בו. "תדאגי שזה תמיד יהיה עליך, הוא יגן עליך מפני שדים ורוחות... אבל את תצטרכי להגן על עצמך מפני אנשים" החיוך שלו מחביא משהו אחר מתחתיו "תודי לשמאן" אמא דוחפת אותי קדימה "...תודה..." אני ממלמלת וסוגרת את ידי סביב הבקבוק.
אני יוצאת החוצה אל חדר ההמתנה שם אייברי מחכה לי "תראה מה אני קיבלתי" אני מנופפת בשרוך שנקשר סביב צווארי "מרשים" הוא תופס במותני ומניף אותי למעלה "שלי שחור ושלך ירוק" אני תופסת את השרשרת הדומה שנחה על חזהו החשוף כיוון ששוב לא לבש חולצה. ההבדל היחידי בין השרשראות היה צבע הנוזל הממלא את הבקבוק, של אייברי היה ירוק כמו איזמרגד ולפעמים זהר בלילה.
"שלך ירוק, של תולי אדום ושל צ'אד כחול" אני צוהלת. אייברי מביט מעבר לכתפי על אמא שיוצאת מאחורי הוילון "חשבתי שהבטחת לאבא להפסיק עם השטויות האלו" הקול שלו נשמע קשה "לריין יש עתיד אפל, למרות הסימון על מצחה אני ארגיש רגועה יותר אם הקמע יגן עליה" היא עוקפת אותנו ומתחילה לחזור הביתה. אני מצפה שאייברי יוריד אותי אבל הוא פשוט עוקב אחרי אמא כשאני על ידיו "חוץ מזה אם זה שטויות למה עוד לא הורדת את שלך?" היא מחייכת ומצביעה על התליון שאני מחזיקה. לאייברי אין תשובה וזה גורם לה לחייך בניצחון "יום אחד תבין שאני רק עושה את זה בשבילכם" היא מניחה את ידה על כתפו לרגע ואז נכנסת לבית. "אני רוצה לרדת" אני דוחפת את אייברי "אה? בטח" הוא נותן לי לרדת ואז תופס בכתפי "את יודעת שאת לא צריכה לסמוך רק על הקמע נכון?" אני מחייכת אליו, הוא כזה טיפשון "אתה תמיד תגיע כשאקרא לך?" הוא מחזיר לי חיוך ומרים את הזרת שלו "אני מבטיח"