הראש שלי מתפוצץ מכאב, זה כאילו מישהו יושב משני הצדדים ומועך אותו כלפי פנים.
בד כולשהו קשור על עיני חוסם את הסביבה ממני, חוסר היכולת שלי לראות משהו מלחיצה אותי יותר מהכל, החבל שקושר את ידי מונע ממני לקרוע את החסימה שמלחיצה אותי יותר מהכל.
אני מתיישבת במקומי ושניה אחרי זה כשהקיבה מאיימת להגיע לגרון שאני מתחילה להתחרט על כל ניסיון לזוז. הזיכרון של מה שקרה לי מציף אותי בבת אחת, הריצה, הפגישה ואז איבוד ההכרה. מה שזה לא יהיה שנתנו לי התופעות לוואי שלו מכניעות אותי לגמרי, הפה שלי יבש כל הגוף כואב לי וכל תזוזה משלחת סחרחורות שמאיימות להפיל אותי.
צליל של דלת נפתחת גורם לי להזדקף במקומי בניסיון לשמוע יותר טוב. "בוקר טוב... אולי יותר נכון להגיד כבר ערב טוב" הקול יחד עם ריח נעים של צמחים מתחברים לי רק לדמות אחת "דמייאן-" אני נקטעת על ידי פרץ של שיעול שמכאיב לי בגרון "לאט לאט... אני לא רוצה לשבור אותך, עדיין לא לפחות" משהו קריר נוגע בשפתי, למרות הרצון הברור שלי למים אני מסיטה את ראשי בחדות "לא. קודם תוריד ממני את הכיסוי עיניים המטופש הזה" יש שקט לרגע, אני מחכה בקושי נושמת מתה לדעת איך הוא יגיב "יש לך תנאים אה?" אני שומעת אותו מגחך "אין בעיה" בתנועה גסה שמכאיבה לי הוא תולש את הבד מפני, אני מקדישה רגע לנעוץ בו מבט כועס לפני שאני ממצמצת בכאב מנסה להתרגל לאור הפתאומי. "האור יכאיב לעיניים שלך חצי שעה נוספת עד ששאריות הסף יתנדפו מהמערכת" דמייאן ממשיך לדבר ברוגע "בגלל זה הכיסוי" אני מנידה בראשי "שלא תעז לחשוב על זה" אני מסננת "ואת המים את רוצה?" הוא מחזיק מולי כוס מים "איך אני אדע שאין בהם משהו? זה לא שאני יכולה לסמוך על מילה שלך" הוא לוקח לגימה מהכוס "ככה" אני לא מתנגדת הפעם כשהוא מקרב אלי את המים. "אז מה אתה רוצה ממני בעצם?" אני נשענת בגבי על הקיר, זה חדר קטן ללא חלונות שהאור בו מגיע ממנורה צהובה אחת, החדר ריק מלבד שולחן קטן ומיטת שדה נוראית שאני יושבת עליה. "מה אומר לך שאני רוצה ממך משהו?" אני מושכת בכתפי בכעס "שנינו יודעים שזה לא שאני פה מרצוני" "אני אחזור אחר כך" הוא פשוט הולך וסוגר אחריו את הדלת. "היי!" אני נעמדת על הרגליים שלי שרועדות כל צעד "לאן אתה הולך. תחזור לכאן" אני מטיחה את הכתף שלי בדלת אבל התוצאה היחידה שאני מקבלת זה כאב חד וטעם מגעיל בפה.
*********
שני פרקים, אחד ארך אחד קצר.
אני ממש מחפשת כל דרך להתחמק ממטלת הקריאה שלי ^'^
YOU ARE READING
בין אלפא לאומגה
Werewolfזה כמו לעמוד במרכז תהום ושניהם משני צדדי, בידי כל אחד מהם חבל והוא מוכן למשוך אותי למעלה. צד אחד חיים וצד אחד מוות, עלי לבחור. החיים של ריין מתוכננים מראש, היא תגדל, היא תגיע לגיל שבע עשרה ותיועד לאלפא של הלהקה. אין מקום לטעויות ואין מקום לאפשרות שנ...
