אליוט מעביר את מבטו בין אליאס לביני "איני" הוא מצביע עם הסכין לכיוון אליאס "מייני" הסכין פונה אלי "מו!" היא נעצרת כשחודה מופנה אל גרונו שת אליאס והחיוך של אליוט גדל "ברכותיי נבחרת להיות הראשון"
אליאס מבצע ניסיון נואש להשתחרר מהארבעה שריתקו אותו למקומו. "אל תעשה את זה אליוט!" אני קוראת כאשר הוא מתחיל להתקרב אל אליאס, המבט שאליוט מפנה אלי קר לחלוטין "למה? הגברת שלנו מתנדבת להיות הראשונה?" הוא משנה את צעדיו ונעמד לצידי "כל כך הרבה מלחמתיות יש בך" ידו מלטפת את לחיי הימנית "זה הורס את הנשמה הטהורה שלך כל הכעס הזה" אני מנסה לנשוך את ידו אבל הוא סוטר לי בחוזקה "תעיף את ידיים שלך ממנה" אליאס משתולל. אליוט תופס בפני מכריח אותי להרים את הראש "קשה לי להתאפק ממש" הוא מתגרה באליאס. הדם שלי קופא כשאליוט מצמיד אותי אליו וידו השניה מחזיקה את הסכין על בטני "היא כל כך חמודה, והכעס שלה מושך כל כך" הוא מסמן לאלו שהחזיקו בי ואחד קשר את ידי מאחורי גבי כך שגם אחרי שהם עזבו אותי לא יכולתי להתנגד לאליוט. "מעוררת תיאבון ממש" אליוט המשיך להתגרות באליאס "אתה תתחרט על היום שהנחת עליה את הידיים המטונפות שלך" הבריונים שמחזיקים באליאס צריכים להילחם בו ממש. "אין לך כבר מילים יפות להגיד לי, ריין?" אני עוצמת עיניים "אתה מגעיל אותי" אני מסננת מנסה להזיז אותו ממני אבל זה רק משחרר ממנו צחוק.
"מספיק עם המשחקים שלך ילד!" אחד מהבריונים מתערב "הבטחת לאדון משהו וזו הסיבה היחידה שהוא בכלל הסכים לעזור לך" אליוט מזעיף את פניו כלפי הדובר. למרבה ההקלה שלי אליוט משחרר את אחיזתו בגופי "אל תדאג האדון יקבל את מה שהוא רוצה... את הראש ואת הנערה אני יודע" אני מעבירה את מבטי בין אליוט לבריון שדיבר "הראש והנערה?" ההוא שדיבר מתקרב אלי בוחן את גופי במבטו "הראש שלו" עיניו מסמנות על אליאס שמתחיל להתעייף "והנערה שמסוגלת להסיר את הקללה" הוא שוב סורק אותי "למה אתה מתכוון?" הלב שלי פועם בקושי "האדון שלי הוא אדם עם אינטרסים ברורים, הוא רוצה לתקן משגה שסבא רבא רבא רבא רבא שלו הפיל על כולנו..." היד שלו מלטפת את פני ולי נמאס שכולם החליטו שאני החיית מחמד שלהם, החיית מחמד הזאת יודעת גם לנשוך.
לובש השחורים מנער את ידו על פניו הבעה כועסת "חתיכת כלבה!" הסטירה שלו מפילה אותי לרצפה, הראש שלי פוגע באדמה ולרגע העולם מהבהב מולי. "ריין!" הצעקה של אליאס קורעת את השקט, הכעס שלו ממלא אותו בכוח והוא מצליח להשתחרר ורץ אלי "הבא שמניח עליה יד יאלץ ללמוד כיצד נלחמים עם יד אחת" הנהמה שבוקעת מגרונו מאיימת כל כך שצמרמורת חולפת בגבי. הוא קורע את החבל שעל ידי ומחבק אותי "האין זה נוגע ללב?" אני נועצת באליוט מבט מצמית, הם מקיפים אותנו ולכולם יש סכינים בידיהם. "בזבזת יותר מדי זמן ילד" לובש השחורים דוחף את אליוט אחורה "תפרידו ביניהם" הוא מורה לאנשים שלו.
"את לא חושבת שזה זמן טוב לקרוא לזאב שלך?" אליאס לוחש באוזני. אני מרימה אליו את מבטי, לא רק שאף פעם לא עשיתי את זה עד היום בכלל לא ידעתי שיש אחד כזה. "אני אמשוך לנו זמן" הוא מתרומם על רגליו ונעמד בעמדת קרב. אני עוצמת עיניים מחפשת... מחפשת משהו, הראש שלי היה ריק ובאופן כללי לא הבנתי מה אני מחפשת.
יש משהו מנומנם בראש שלי, כאילו איזו ישות עתיקה מנסה להתנער ולהתמתח. אני מחליטה ללחוץ על הנקודה הזאת מתוך אינסטינקט. העור שלי מתחיל לשרוף כמו שהיה קודם הנשימות שלי מתקצרות אבל הכל קורה באיטיות מייסרת. זעקת כאב גורמת לי לפקוח את עיני. אליאס מתמוטט מולי כשסכין נעוצה בגבו, אליוט שולף את הסכין שלו ונועץ אותה שוב.
זה הספיק לי, אני מרגישה את הזאב פורץ ממני בבת אחת וההגיון שלי נעלם הדבר היחידי שאני יכולה לחשוב עליו זה המראה של אליאס כשהדם פורץ מגופו.
********
הרבה זמן הקדשתי לכיצד אסיים את הספר הזה, אני חושבת שמצאתי פתרון אז צפו להמשך
YOU ARE READING
בין אלפא לאומגה
אנשי זאבזה כמו לעמוד במרכז תהום ושניהם משני צדדי, בידי כל אחד מהם חבל והוא מוכן למשוך אותי למעלה. צד אחד חיים וצד אחד מוות, עלי לבחור. החיים של ריין מתוכננים מראש, היא תגדל, היא תגיע לגיל שבע עשרה ותיועד לאלפא של הלהקה. אין מקום לטעויות ואין מקום לאפשרות שנ...
