בין אלפא לאומגה

11

לא הרבה מכירים את הסיפור האמיתי מאחורי הלהקה שלנו, והרבה אחרים מעדיפים להתעלם מהאמת. אבל האמת היא לא דבר שניתן לברוח ממנו.

"מגיע לך מזל טוב אחות קטנה" כיריאון, לבוש בצורתו האנושית צועד קדימה. הכוכבים לא תיארו לה שככה היא תפגש עם אחיה הגדול. "מה רצונך כאן כיריאון?" הלבנה מסתירה את כעסה, לצידה גקניבר נמתח עד כדי שניתן לחתוך את המתח בסכין. "אני? רק רוצא לאחל לאחותי הקטנה מזל טוב, ושפע ברכות כנהוג" כיריאון משתמש בקולו החלק כדי להשמיע את דבריו כך שיחליקו לתוך האוזן. "אינך רצוי כאן כיריאון" גקניבר הודף בעדינות את הלבנה אל מאחוריו כמו מבקש לגונן עליה. "אתה יודע את הסיבה בעקבותיה גורשת, ניסית לחבל באביך ואחיך כדי לגזול מהם את הגיע להם בזכות... הסתלק כל עוד ארבעת רגליך שייכות לך" כיריאון מגחך "אני שמח לראות שאומץ ליבך מצא אותך לבסוף, אך דע לך שלא תוכל להגן עליה לעד" הוא מתיק את עיניו מגקניבר ומעביר את מבטו ישירות אל הלבנה. "רואים דברים בגלות את יודעת, לומדים דברים חדשים-" גופו מתקמר כשצורתו האנושית זולגת מעליו וזאב אפור ענק ניצב במקום שבו היה כיריאון עד עתה. "חדשים מאוד" הזאב מחייך. הלבנה מניחה יד על אהובה "הנח לי לדבר איתו אולי אוכל להכניס מעט הגיון הראשו" אך גקניבר חושש עדיין "אחיך עבר את שלב ההגיון" אולם גם הוא לא יכול שלא לקוות שיש עוד תקווה. הלבנה אוספת את שמלתה הלבנה ויורדת מהבימה "כיריאון... בבקשה, הנח לארועי העבר-" הזאב מזנק עליה עוד לפני שתסיים לדבר. הלבנה משנה אף היא את צורתה אל דמות זאב לבן כשלג. זאב חום שהיה עד לא מזמן גקניבר נעמד לצידה. "ככה אם כן" הזאב האפור מחייך. בצעד שנראה חסר הגיון הוא חוזר אל צורתו האנושית. "קיוויתי שתחזרו אל דרכי קדם" הוא שולף כדור עשוי בדולח מכיסו, הוא ממלמל כמה דברים תחת אפו והכדור מתחיל לזהור בזהוב.

רוב הדברים אינם מילים ומילים לרוב אינם דברים, אבל העבר נקשר בהווה וההווה הוא התחלתו של העתיד.

אני מקשיבה לאליאס שחוזר על האגדה המוכרת של שלושת האחים, אנשי הזאב, כיריאון, הלבנה וגקניבר. זו אגדה שכל ילד בגן מכיר. הם היו שלושה אחים שביניהם האח הבכור ניסה לשלוט באחיו על מנת להשיג עוד עוצמה, הוא נכשל ונשלח אל הגולה. שנים מספר לאחר מכן חזר עם כישוף רב עוצמה ששלל מאחיו את עוצמתם אך כעונש כוחותיו נלקחו ממנו. הוא גזל את העוצמה שלהם ואת מקור הכוח משאיר אותם לנצח בצורה האנושמת החלשה.
לאחר שהרס את חתונת גקניבר ולבנה שלושת האחים התפצלו האחים אל שלוש להקות שונות. אנחנו צאצאי הלבנה.
"הלהקות התרחקו כל כך שכעת גם על הגקניברים אנחנו לא יכולים לסמוך יותר" אליאס מפסיק לרגע לדבר "אתה... אני, לא ידעתי" אני משפילה את ראשי "למה שתדעי?" הוא מסנן ואני לא מצליחה להבחין אם הוא אדיש או מתנשא. "למה שמישהו ירצה להתנקש בנו?" "כדי להרוס את היעוד... בלי יעוד אין המשך והלהקה תקרוס לתוך אי סדר שימוטט אותה מהיסוד, אי אפשר לערוך את הטקס מחדש... ולכן הטקס של אתמול היה מפתיע"
יש שתיקה של כמה דקות, אני לא יודעת מה להגיד לו ולו כנראה אין עניין לדבר איתי. "אתה מרגישה יותר טוב?" הוא שואל לפתע. אני מרימה את מבטי מופתעת קולטת שעיניו מביטות בי, אני מסמיקה מעט "כן... תודה-" "אל תודי לי" הוא קוטע אותי "לכי תביאי את הדברים שלך אני אראה לך את החדר שתשני בו מעכשיו, ניפגש במדשאה בחוץ עוד רבע שעה" הוא קם ונכנס לבית. אני מוציאה את היד מהמים מביטה מסביבי. "בנוסף..." אני מופתעת כשהוא חוזר אחורה מביט בנקודה מעבר לכתפי "אני אקח אותך מאוחר יותר למרפאה... אני ארגיש רגוע יותר אם מישהו מקצועי יגיד שהכל בסדר" הוא מסתובב שוב והולך משאיר אותי בהלם.