הבוץ מנקד את הידיים שלי בכתמים של חום רטוב "קשה לקרוא לזה עבודה קלה" אליאס מעיר ממאחורי. "תמיד היית טוב רק בלהעיר הערות" מריאן מניחה את ידה על ידי ומדריכה בדיוק איך השורשים צריכים להכנס לאדמה "זו אולי לא עבודה קלה אבל זו עבודה שמביאה סיפוק" אני מהנהנת בהסכמה.
אחרי ארוחת הערב הרשמית עד כאב שהעברנו ביחד מריאן הציעה לי להצטרף אליה למחרת ליום עבודה בגינה, לא יכולתי לסרב.
"אני טוב גם בדברים אחרים" אליאס מוחה עם חיוך על פניו "אתן צריכות מישהו חזק שיפנה את האבנים הכבדות" אני מגלגלת את עיני "זו הייתה אחת והיא לא הייתה כזאת גדולה" מריאן מושיטה לי פרח נוסף ואני מניחה אותו בבור שאליאס חפר גם כן קודם לכן. "זה היה האחרון" מריאן נעמדת במקומה "אני אתנקה ואז יש מקום אליו אני צריכה לצאת כבר" מבטה נודד על שאריות העציצים שהיו לצידנו "אניח לכם לסדר את הבלגן" היא מנערת את ידיה ונכנסת לתוך האחוזה.
"מעכשיו אני צריך לקרוא לך חקלאית קטנה?" אליאס עוזר לי לקום ומחבק אותי אליו "אני לא חושבת שאני טובה בזה כל כך" אני מביטה בשורות הסתורות שלי בעוד שהשורות של מריאן היו ישרות כמו חיילים. "שטויות... את מושלמת" אני מחייכת כששפתיו נוגעות בשפתי. זיקוקים קטנים מתפוצצים בבטני כמו כל פעם שהוא קרוב אלי, הפה שלו הוא זה שמכתיב את הקצב בזמן שידיו על גבי התחתון מצמידות את גופנו אחד לשני. כשהוא משחרר את פי כדי לנשום הוא לא נותן לי להתרחק. "אליאס... אנחנו ממש בחצר של ההורים שלך" אני מתנשפת חסרת אויר "נכון" הוא מנקר את שפתי בהתגרות "בחצר האחורית" הוא יורד אל כיוון צווארי ואנחת עונג בורחת מפי "אף אחד לא בודק את החצר האחורית" אני עוצמת עיניים ומתמסרת למגעו, וגם לא שיש לי ברירה כי לא נראה שלשחרר אותי עומד בראש סדר העדיפויות שלו כרגע. "אליאס!" אני קוראת מופתעת כשהוא משחרר את הנקודה אותה הוא נישק עכשיו, הוא סימן אותי! נקודה אחת אדומה בצד הצוואר במקום גלוי שהצווארון של החולצה לא מסתיר. "שאף אחד לא יחלום אפילו להתעסק איתך" הוא לוחש "את שלי".
אני מרימה את ידי וצווחת אושר מותירה כתם בוץ על צווארו במקום מקביל לסימן שהותיר אצלי. "ריין!" צעקה מסגירה את ההפתעה שלו "גם אני סימנתי אותך" אני מצחקקת בשמחה ומצליחה, הודות להפתעה שלו, להשתחרר מאחיזתו. "בואי הנה אני אראה לך מה זה!" הוא מתחיל לרדוף אחרי ברחבי החצר כשאני בורחת ממנו חסרת נשימה מהצחוק בזמן הריצה. אני רצה אל מאחורי אחד העצים כשהוא תופס אותי בסוף ומצמיד אל הגזע "ניסית לברוח אה?" הוא מנגב את הבוץ ממנו ביד אחת בזמן שהיד השניה מחזיקה בי. אני עדיין מנסה להתאושש מהצחוק ומהריצה, השיער שלי התפזר כולו והוא נופל על פני. "את יפייפיה" אני שומעת את אליאס לוחש לעצמו, אני לא מסוגלת להתאפק והפעם אני זאת שמנשקת אותו. אני אוהבת אותו, באמת שכן, הרוך והעדינות שבה הוא נוהג כלפי האושר שבו הוא גורם ללב שלי לפרפר כל פעם מחדש זה הכל כל כך מופלא שקשה לי להאמין שזו המציאות שבה אני חיה.
אליאס עוזב אותי לפתע ולוקח צעד אחד האחורה "אין טעם להתמהמה יותר, אין שום מכשול בדרך עכשיו" אני מביטה בו בשאלה כשהוא כורע על ברך אחת "ריין, המיועדת לי, תעשי אותי מאושר?" הדמעות שעולות בעיני מטשטשות את הטבעת שנחה בידו.
****
אמג... למה בעצם?
YOU ARE READING
בין אלפא לאומגה
Werewolfזה כמו לעמוד במרכז תהום ושניהם משני צדדי, בידי כל אחד מהם חבל והוא מוכן למשוך אותי למעלה. צד אחד חיים וצד אחד מוות, עלי לבחור. החיים של ריין מתוכננים מראש, היא תגדל, היא תגיע לגיל שבע עשרה ותיועד לאלפא של הלהקה. אין מקום לטעויות ואין מקום לאפשרות שנ...
