בין אלפא לאומגה

13

"אני ארגיש הרבה יותר טוב אם תפסיק להתרוץ סביבי"
אני מביטה באליאס שנעמד שוב מהכיסא לידי ומסתובב בחדר המתנה. "למה אתה לא יכול פשוט לשבת בשקט כמו אליוט שם?" אני נאנחת ביאוש ומחווה כלפי אליוט שמעמיד פנים שהוא קורא כתב רפואה ישן שהיה מונח על השולחן. "אליוט בוחן כל אדם שנכנס פנימה לזה את קוראת שקט?" אני מסתכלת על אליוט שמושך בכתפיו אחרי התשובה של אליאס.
אני תופסת בידו של אליאס ומפילה אותו לתוך הכיסא שלידי, ברור לי שהוא נתן לי לעשות את זה כי אם הוא היה מתנגד לא היה ליסיכוי להזיז אותו אפילו מילימטר. "הנה קח" אני מרימה חוברת ילדים ודוחפת לידיו "אני לא גוססת, לא פצועה ובהכרה מלאה. הסיפטום היחידי שלי זה בן אדם מודאג מידי אז תעשה לי טובה ותמצא במה להעסיק את עצמך" אני נשענת אחורה סמוקה מכך שנזפתי בו ככה.
אליוט קם לפתע ואנחנו שנינו מביטים בו בשאלה "תורינו" הוא מצביע על השלט מעל לדלת הרופאה המספר שמופיע עליו תואם למספר הרשום על הפתק שקיבלנו בכניסה. אני נותנת לאליאס להוביל אותי פנימה אבל כשאני מביטה אחורה אני מבינה שאליוט נשאר בחוץ.
"אז מה מביא אתכם לפה?" הרופאה נחמדה ומחייכת אלי בעידוד כשאליאס מתאר את ההתקף האחרון שהיה לי בבוקר. "זה קורה לך לעיתים קרובות?" אני מנידה בראשי "פעם... אבל עברו חמש שנים מאז האחרון אז לא" אני נבוכה מעט להיות במרכז התשומת לב של שניהם בבת אחת "אני אעשה מספר בדיקות עכשיו, אל תפחדי הכל יהיה בסדר" היא מקשיבה לנשימות שלי ובודקת יכולות נירולוגיות פשוטות תוך שאלות על השינה, אכילה והפעילות הגופנית שלי.
"הצטברות של מתח ואנדרנלין בטח הכניסו את הגוף שלך לסטרס קטן, אבל אם תאכלי כמו שצריך תשני מספיק ותעסקי בפעילות ספורטיבית את אמורה להיות ממש בסדר" היא מסכמת את הבדיקה ורושמת משהו על הדף שלה. "אמרתי לך שאתה סתם מודאג" אני ממלמלת אל אליאס שמתעלם ממני "אבל במידה ודבר כזה קורה שוב אני רוצה שתבואי למעקב" היא מוסיפה מביטה בי דרך משקפיה בחומרה "כן" אני משפילה את ראשי.
"איזו פעילות ספורטיבית את אוהבת לעשות?" אליאס שואל אותי אחרי כמה דקות של נסיעה שקטה. אני נפנת אליו מופתעת שדיבר "אני... אני אוהבת לרוץ" הוא מהנהן "יש שביל שמקיף את האחוזה דרך העצים תוכלי לרוץ שם, אני יכול להתפנות לכך פעמיים בשבוע בשאר הימים אליוט ירוץ איתך" אני מביטה בעורפו של אליוט "אני מעדיפה לרוץ לבד" אני מוחה אבל אליוט הוא זה שעונה לי "זה לא בטוח. את תרוצי עם עוד מישהו" אני משלבת את ידי ברוגז ונועצת את מבטי בחלון. אני מרגישה כמו ילדה קטנה עם ההתנהגות שלי אבל מה שהיה אמור להיות דרך לנטרל את המתחים ואת האנדרנלין שלי רק הופך לדבר נוסף שבו ינטרו כל צעד שלי. אליוט מחנה את הרכב בחניה המקורה "הגענו-" אני פותחת את הדלת בצד שלי ויוצאת החוצה "ריין!" אליאס משיג אותי בחוץ, הוא תופס בזרועי מכריח אותי להקשיב לו "אין שום טעם בכעס שלך" הקול שלו נוזף בי "זה רק נועד לספק הגנה... לכל אחד מהמשפחה שלי יש שומר ומאחר ואת מיועדת גם לך יש אחד" אני מרימה את עיני וקולטת את נטליה מגיעה לכיוון שלנו, היא לבושה בשמלה קצרצרה ונעלי עקב "היי אליאס!" אני מנערת את ידי מאחיזתו "שלא לכמו המשפחה שלך לי יש תחליף..." כואב לי להגיד את זה אבל זאת האמת "לך תדע אולי היא המיועדת הנכונה ואני סתם רימיתי"
נטליה מגיעה אלינו "נעלמת רק איתה זה לא פייר" היא נמרחת על אליאס ואני לוקחת צעד לאחור, אני לא צריכה להיות חלק מזה "היא צודקת" אני מזייפת חיוך "אתה באמת צריך לבלות עם שתינו במידה שווה, שיהיה לכם אחר צהריים נעים" אני ממהרת להתרחק משם, למרות שאני לא נהנת עם אליאס, למרות שאני כל הזמן חושבת שהוא מתנשא אגואיסט, למרות כל זה... הלב שלי כואב כשאני רואה מישהי אחרת בזרועותיו.