בין אלפא לאומגה

39

"זאב, זה אמיתי!" אליוט צועד לעברי ואני נרתעת אחורה, הרגליים שלי מסתבכות אחת בשניה עם שתיים הייתי אסון מוחלט אז ארבע דורשות תכנון מבצעי. זה מרגיש נורא מוזר, כל החושים שלי חדים ואין דבר שחומק ממני. "אל תכנסי ללחץ" אני חוזרת למציאות כשאליוט מניח את ידו אלי, הוא תופס בפרווה שלי ומנסה לרתק אותי למקום. אני מעיפה אותו ממני מבלי להיות מודעת לכוח החדש שיש לי. אליוט מועף ממני "אל תתקרב אלי" או לפחות זה מה שאני מנסה להגיד כי כל מה שבוקע מפי אלו נהמות מאיימות. הוא קם מהמקום בו הוא נחת מנקה את ידיו "אז כל הזמן הזה, כל ההתקפים שהיו לך היו ביטוי של הזאב שרצה לצאת להגן עליך" אני מביטה בו דרוכה לנסות להבין מה יהיה הצעד הבא שלו. "מעניין מה שונה פה שאיפשר לזאב לצאת, נראה שמשהו בשמורה עצר את זה" אליוט מזנק לעברי ומצליח הפעם להפיל אותי לרצפה "תפסיקי להתנגד!" הוא מסנן כשאני נאבקת בו. אליוט מצמיד את ראשי לרצפה "בגללך איבדתי את הלהקה שלי אבל אולי בזכותך אקבל להקה חדשה" אני קופאת לרגע "ראש השבט של קגניבר יודה לי ובטוח יתן לי מעמד חזרה-" אני מגייסת את כל הכוחות שלי ומתרוממת על הרגליים מפילה אותו שנית על האדמה "אל תתקרב אלי" אני מנסה שוב לדבר ופשוט נוהמת בתסכול. במקום לדבר אני חושפת את שיני באיום ובורחת מן המקום.
ברגע שאני יוצאת מן המבוך מתחילה מהומה, האנשים לא מצפים להופעה של זאב ענק באמצע הפסטיבל שלהם ומגיבים בהתאמה. אני מנסה להתעלם מכל הרעשים ומכל הריחות שמאיימים להטריף אותי. יש רק ריח אחד שחשוב וכשאני עולה עליו אני מתחילה לרוץ אל המקור. אליאס לא בורח כשאני רצה אליו, במקום זאת הוא נעמד בעמידת מוצא כאילו הוא מתכונן לקרב. במקום לרוץ אליו כמו שרציתי אני נעצרת בבת אחת. אם ארוץ אליו ככה הוא ינסה להכניע את "הזאב הרע" ואחד משנינו יפגע. במקום זאת אני נעצרת מולו לא יודעת מה אני אמורה לעשות. אני רוצה לקרוא לו אבל כל מה שיוצא מפי אלו נהמות, אני רוצה שיחבק אותי ויגיד שהכל בסדר שיעזור לי לנצח את הפחד שגואם ללב שלי לפעום כמו משוגע. "מה נעצרת?" אליאס מביט בי מבולבל אני נועצת את מבטי במבטו מנסה לשדר בכל הכוח שזאת אני. "בוא תתקוף אם יש לך אומץ" אוקי זה לא ילך ככה. אני מנידה בראשי ביאוש וזה רק מבלבל אותו יותר "מה לא? אתה הנדת בראש לשלילה עכשיו?" אני מהנהנת בתנועות איטיות שיקלות כל תנועה "אני מדבר עם זאב?" הנהון "אני מטורף?" נו באמת עד שחשבתי שיש היגיון בו. מרוב תסכול אני מגרדת את האדמה מתחתי ואז עולה בי רעיון. תוך כדי סיכון שהוא יקפוץ עלי אני מסובבת את גבי אליו ומתחילה לחרוט באדמה עם ציפורני, זה קשה וזה לוקח לי זמן אבל בסוף אני מרימה אליו את ראשי בגאווה "רי... ריין?!" הוא מעביר את מבטו ביני לבין הכתובת "זאת את ריין?" הוא נופל על ברכיו ואני ממהרת אליו מתחפרת בחזהו כמו שרציתי כבר קודם. הידיים שלו עוטפות אותי או לפחות את מה שהן יכולות, ואני מרגישה מוגנת כאילו שום דבר כבר לא יכול לפגוע בי. תחושה משונה חולפת בגבי וקור שלא חשתי בו קודם מעביר בי צמרמורת "אליאס קר לי" אני מתלוננת "רגע!" אני מרחיקה אותו ממני "אני מדברת! אני לא נוהמת!" אני כל כך שמחה לראות את הידיים שלי שוב ידיים וששום פרווה לא מכסה אותן. "כל כך דאגתי לך ריין" אליאס חוטף אותי שוב לתוך החיבוק שלו שאני ממהרת להתרפק עליו מרוצה.