" היית הולכת איתי?"
אני מביטה בגבו של אליאס כשהוא מכניס סל פיקניק לתוך הרכב וטורק את דלת התא מטען.
"הפנקייקים נשרפים" אמרתי מנסה להשתחרר משפילה את מבטי במבוכה "תעני לי" הרמתי את עיני חזרה "אני מפחדת לצאת מהשמורה אף סיפור מבחוץ לא נגמר טוב" הוא הרפה ממני מאוכזב אבל אני לא סיימתי לדבר "אבל איתך אני מרגישה בטוחה" הנחתי את ידי על חזהו "אני אלך איתך לכל מקום שתרצה" עוד לפני שסיימתי לדבר הוא הטיח את שפתיו על שפתי. רק ריח שרוף שעלה מהמחבת גרם לו להרפות ממני סוף סוף ולתת לי לנסות להציל את מה שנשאר מהפנקייקים על המחבת.
אז כן, כשאני מנסה לחשוב על למה בעצם לא לצאת מהשמורה אין לי באמת תשובות טובות. "את מוכנה?" אני מרימה את ראשי אל אליאס שהספיק להעמד לצידי בזמן ששקעתי במחשבות "אל תלכי לי לאיבוד בתוך הראש שלך" הוא מבקש בשקט "אני מוכנה" אני סוגרת את הדלת ועוקבת אחריו אל הרכב, חוגרת את החגורה ומחייכת אל אליאס.
כשאנחנו מגיעים לשער של השמורה אני עוצמת עיניים בחוזקה ומתכווצת. אליאס פורץ בצחוק כשהוא מבחין בלחץ שלי "את יכולה לפקוח עיניים מרגישה איזשהו שינוי שאנחנו מחוץ לשמורה?" אני פוקחת עיניים מופתעת ומביטה סביבי, הכל נראה אותו הדבר אבל כשאני לוקחת נשימה עמוקה יש משהו באויר ששונה "אני... אני מרגישה רגועה יותר" אני מופתעת כשאני מבינה שזה נכון. "למה את מתכוונת? אין שום שינוי" אני נושכת את השפה "אני לא יודעת להסביר את זה בדיוק אבל... פחות קשה לי לנשום" אני מביטה החוצה "זה כי היית לחוצה ממקודם ועכשיו את רואה שאין שום הבדל" הוא מוריד יד אחת מההגה ומניח אותה על ידי שבחיקי. אני מרימה אליו את מבטי ומחייכת "כן, זאת בטח הסיבה" אני אני עדיין מוטרדת כי ממש יכולתי להרגיש את המעבר אל מחוץ לשמורה, כאילו איזה משקל ירד מהכתפיים שלי.
נראה שאליאס יודע לאן הוא נוסע כי לא הרבה אחר כך אנחנו עוצרים במגרש חנייה שיש בו עוד הרבה מכוניות ואליאס מכבה את המנוע "עכשיו אל תהי מופתעת אבל יש פה עוד אנשים, אנשים בני תמותה רגילים" אני מביטה בו בשאלה "כאלו שלא משתייכים לאף להקה" אז מי דואג להם? איך אפשר שלא לחיות בלהקה? מי שומר על הסדר? אני רוצה לירות את כל השאלות שלי אבל אליאס כבר יצא מהרכב צועד לצד שלי "גברתי" הוא קד מחייך אלי בקיטרון מחבב. אני נעזרת בידו ויוצאת מהרכב מתמתחת בשמש החמימה אחרי שישבתי זמן מה ברכב. כמו שאליאס אמר על הגבעות הירוקות יש הרבה אנשים אבל הם מקובצים בקבוצות בגדלים משתנים ונראה שהם לא יוצרים אינטרקציה עם האנשים שהם מחוץ לחברה שלהם. "מה את רוצה לעשות קודם?" יש גם כל מיני מתקנים ופעילויות "למען האמת אני ממש צריכה להתפנות" אני מסמיקה כשהוא מגחך ופורע את שיערי "יש שם תאי שרותים אני אחכה לך כאן" הוא מצביע על ביתנים לא מאוד רחוקים מאיתנו.
כשאני מסיימת אני יוצאת החוצה ושוטפת ידיים בברז שבחוץ כשיד מונחת על כפתי ומסובבת אותי בכוח "אליוט!" אנחת רווחה נפלטת מפי כשאני מזהה את האדם שמולי, מכה נוראית מעטרת את עינו ומשחירה לחלוטין את העור סביבו "מה קרה לך?" הוא מביט לצדדים נראה לחוץ מעט "לא כאן ריין" אני מעקמת את אפי "אליאס מחכה לי" אני מעירה כשהוא לא מרפה מכתפי "אנחנו צריכים לשוחח בפרטיות" הוא מעיף מבטים לכל כיוון "תעקבי אחרי" בלי להרפות ממני הוא גורר אותי אחריו אל שלט שמכריז על הכניסה למבוך הטוב ביותר באזור.
"אני רוצה לחזור לאליאס תעזוב אותי הוא לא יבין לאן נעלמתי" אני מנסה לנער את אליוט ממני אחרי שאנחנו מעמיקים במבוך. אבל גם כשהוא עוזב אותי אין לי מושג לאן ללכת. "כן אליאס האביר על הסוס הלבן שלך" אליוט נשמע לפתע מלא שנאה "בזכות האביר שלך העיפו אותי מהמשמר את יודעת מה זה אומר?" הוא לפתע מושך את החולצה שלו כלפי מטה חושף סימן שנצרב על העור של כתפו "זה הופך אותי אוטומטית לאומגה* וכולם יודעים שזה גזר דין מוות" אני נרתעת אחורה כשהוא מתקרב אלי כולו זועם.
הריאות שלי שוב בקושי מזרימות חמצן ללב ואני מרגישה את הנשימה שלי מתחילה לחרוק "את נכנסת לתוך התקף חדרה נוסף?" אליוט עומד מעלי. העור שלי מתחיל לשרוף דבר שמעולם לא קרה לי, דמעות כאב זולגות מעיני זה מרגיש כאילו הגוף שלי נקרע מבפנים.
"מה לעזא-" הקול שלי מתחלף בנהימה כשאני מתייצבת על ארבע כל החושים שלי חדים מאי פעם והכאב נעלם כלא היה. אני פותחת את הפה אבל כל מה שיוצא ממני אלו נהמות שקטות. "זאב!" אני מרימה את מבטי אל אליוט שהכעס מתחלף בתדהמה ובפליאה.
-----------------------
(*אומגה-זאב בודד שלא משתייך ללהקה)
**************
אני אפתח ואומר תודה.
תודה לכל התגובות המפרגנות ולכל ההצבעות אני ממש לא לוקחת דבר כמובן מעליו, אני כותבת כי אני נהנת מכך וזה פשוט עושה לי נעים וטוב בלב כשאני רואה שאנשים מגיבים בחיוך לזה ☺
אני אולי לא מספיקה ומצליחה להגיב לכל הודעה אבל אני באמת אשתדל יותר מקווה שהתקופה הלחוצה שאני עומדת להכנס אליה לא תמנע ממני להתיייס אליכם😘
YOU ARE READING
בין אלפא לאומגה
Werewolfזה כמו לעמוד במרכז תהום ושניהם משני צדדי, בידי כל אחד מהם חבל והוא מוכן למשוך אותי למעלה. צד אחד חיים וצד אחד מוות, עלי לבחור. החיים של ריין מתוכננים מראש, היא תגדל, היא תגיע לגיל שבע עשרה ותיועד לאלפא של הלהקה. אין מקום לטעויות ואין מקום לאפשרות שנ...
