אני מתעוררת באמצע הלילה כשהלב שלי דופק כמו משוגע. הפה שלי יבש לחלוטין אז אני קמה לחדר אמבטיה לקחת כוס מים. הרצפה הקרירה צורבת את כפות רגלי היחפות עד שהן מתרגלות לטמפרטורה של אמצע הלילה. הכל כל כך שקט עכשיו אין אפילו רעשים מבחוץ בטח ממש מוקדם בבוקר או מאוחר בלילה, זה הכל זוית הסתכלות.
כשאני מרימה את הכוס לפי העיניים ננעלות על היד האוחז במים, או יותר נכון בטבעת העדינה שעכשיו נחה בתמימות על אצבעי.
"ריין, המיועדת לי, תעשי אותי מאושר?" הוא לא הבין בהתחלה למה התחלתי לבכות "זה מההתרגשות" משכתי באף מורחת את הבוץ על פני כשניסיתי לנגב את הדמעות. "את כל כך מגושמת שזה חמוד" אליאס שלח יד וניקה את הבוץ כמה שיכל. "אבל זה לא יעזור לך להתחמק" הוא חייך מתקרב אלי "זה כן או לא?" התחלתי לצחוק, הוא בטח הבין עם איזו מטורפת הוא מבקש לקשור את חייו. הוא חיכה בשקט עד שאסיים לצחוק "אולי עדיף למחוק את זה מהסיפור" מלמלתי במבוכה "את כל הקטע שאני בוכה וצוחקת, גם את הקטע עם הבוץ" הוא הביט בי בשאלה "איזה סיפור?" "בסיפור שנספר לכולם" חיוך עלה על שפתיו "אז זה כן?" במקום לענות לו קפצתי עליו בחיבוק "היה לך ספק בכלל?"
אבל עכשיו, כשאני מביטה בטבעת באור הירח, הבטן שלי מתהפכת וכל הפחדים שאני מנסה להדחיק קופצים מול עיני. "את קפואה" ידיו החמות של אליאס עוטפות אותי מאחור, אפילו לא שמעתי אותו מתקרב. "סליחה" אני משפיחה את מבטי אל ידיו על בטני "הערתי אותך?" אני מרגישה אותו שותל נשיקה על ראשי "לא הרגשתי אותך לצידי אז התעוררתי" הוא מסובב אותי אליו "הכל בסדר?" אני מזייפת חיוך "בטח" אבל זה לא מרמה אותו "יש לך קמט קטן במצח כל פעם שאת משקרת" היד שלי נורה ישר למעלה "באמת?" צחוק שקט מבעבע מתוכו ואני יכולה להרגיש את הרעד בגופי "לא אבל עכשיו הודת שאת משקרת ולא הכל טוב" אני נותנת לו אגרוף בכתף אבל הוא אפילו לא מזיז שריר, המכה שלי אפילו לא מזיזה לו. "אז מה לא בסדר?" אני עוצמת עיניים "נדבר על זה בבוקר? אני עייפה" אני פוקחת עיניים בבהלה כשאני מרגישה אותו מרים אותי, אצבעותי נסגרות בחוזקה על החולצה שלו. "מה... מה אתה עושה?" הוא צוחק "הבהלתי אותך? אמרת שאת עייפה אני לוקח אותך למיטה" אני מגלגלת עיניים ומאפשרת ללב שלי להרגע.
הוא מוריד אותי על המיטה ומכסה אותי, נכנס גם הוא מתחת לשמיכה "תשני טוב" ידיו מחבקות אותי אליו וראשו מונח על כתפי. הוא אולי מצליח לישון מיד אבל לוקחות לי עוד דקות רבות לפני שאני מצליחה להכנע לשינה.
"בוקר טוב... או שעלי להגיד לפני צהריים טובים?" אני משפשפת את עיני עדיין מרגישה מטושטשת מהשינה ומתיישבת על הכיסא. "למה לא הערת אותי?" אני שואלת מופתעת כשאני רואה שהשעה כבר אחת עשרה וחצי כל הבוקר כבר חלף "לא ישנת טוב בלילה וכאב לי להעיר אותך" הוא מסתובב אלי סוקר אותי במבטו "בבקשה ריין... ספרי לי מה מטריד אותך" הוא משתופף מולי "זו הטבעת? לחצתי עליך יותר מדי?" הוא מחזיק את ידי בידו "למה אתה חושב ככה?" אני מנסה לחלץ את ידי מאחיזתו "כי את מרוחקת יותר מחצי שעה אחרי שנתתי לך אותה" הוא מרצין. הפה שלי מרגיש יבש "זה לא קשור לזה!" אני מוחה "אז למה זה כן?" הוא עוזב את ידי ואני מושכת אותה אלי מיד "אני מפחדת..." אני מודה בשקט "מהכל"
YOU ARE READING
בין אלפא לאומגה
Werewolfזה כמו לעמוד במרכז תהום ושניהם משני צדדי, בידי כל אחד מהם חבל והוא מוכן למשוך אותי למעלה. צד אחד חיים וצד אחד מוות, עלי לבחור. החיים של ריין מתוכננים מראש, היא תגדל, היא תגיע לגיל שבע עשרה ותיועד לאלפא של הלהקה. אין מקום לטעויות ואין מקום לאפשרות שנ...
