אני לא אוהבת ארוחות בוקר, זה לא משהו חדש אבל לראות את נטליה מכרכרת כל כך ליד אליאס יכול להוציא את התיאבון לכל אחד.
השולחן לא גדול כך שאין לי באמת לאםן לברוח, ועצם זה שניסיתי לשבת הכי רחוק ממנה גם הרחיק אותי בסוף מאליאס. "את בקושי אוכלת משהו" אליוט שופך לצלחת שלי עוד חביתה "תזכרי מה הרופאה אמרה" הוא מעיר בזמן שהסלט מצטרף לחביתה. "אם אני אוכל את כל זה אני לא אצליח לקום מהכיסא" אני מוחה בזמן שאני משחקת עם האוכל מזיזה אותו מצד אחד לשני. "אם תאכלי את כל זה את לא תראי כמו ציפור מורעבת" אני מסמיקה מעט ודוחפת את האוכל לפי בכוח, אני לא רוצה שהוא ימשיך להטיף לי.
"אחרי האוכל אני צריך ללכת לטפל בכמה דברים באחוזה המרכזית. מה תרצו לעשות בנתיים?" אליאס שואל "אני לא יכולה לבוא איתך?" נטליה נצמדת לזרועו ואני מגלגלת את עיני בתגובה "זו סתם תהיה ישיבה ארוכה ומשעממת את לא תרצי לשמוע" אי אפשר שלא להעריך את הסבלנות שיש לו כשהוא נחלץ בעדינות מאחזתה. אני מרגישה את מבטו עלי אז אני מושכת בכתפי "לא יודעת... אולי-" דלת החדר נפתחת ומחלצת ממני להמציא תשובה. ילד קטן נכנס פנימה, כולנו מזהים את המדים שלו בכחול ואדום, המדים של השמאן על גופו. הוא מחזיק פתק קטן אותו הוא מוסר אל אליאס "טוב... השמאן רוצה להיפגש עם שתיכן, אני מניח שזה מסדר את העניין של מה תעשו" הוא לא נראה מרוצה אבל מי יכול להיות שמח כשהשמאן מעורב. אני קמה ממקומי "אני סיימתי לאכול גם ככה" אני מתעלמת מהצלחת החצי מלאה שלי. אליוט שנדרש ללוות אותי לכל מקום קם גם בחוסר חשק, הצלחת שלו אומנם ריקה אבל ראיתי אותו מעיף מבט בשולחן ותוהה אם לקחת עוד תוספת. הילד מצביע גם על נטליהשקמה ברטינה לא מוסתרת "אני אלווה אותכם לדלת" אליאס מסתכל על הילד.
"אתה לא בוטח בשמאן" אני לא מציגה את זה כשאלה אבל אליאס מהנהן בזמן שאנחנו מחכים לנטליה ליד הדלת, היא אמרה שהיא צריכה להסתדר ונכנסה לשירותים. "את השמאן הזקן דווקא חיבבתי אבל האחד הזה? אני לא יודע... משהו בו מפריע לי" אני מחייכת בהתגרות "אתה מודאג שהוא כבר גילה מה קרה בטקס ואחת מאיתנו תעלם לך?" הוא תופס במפתיע את ידי "רק אל תלכי בסדר?" החיוך נעלם מפני בעקבות ההפתעה, לא הייתי מוכנה לזה. "תבטיחי לי!" הדחיפות בקולו מפתיעה אותי יותר "אני מבטיחה..." אני מוצאת את עצמי אומרת, ולא רק כדי להרגיע אותו. אליוט מופיע ואני משחררת במהירות את ידי מאחיזתו של אליאס. אליאס מביט בי בשאלה אבל אני מנידה בראשי בזהירות אני עוד לא רוצה שיראו אותנו ביחד, אני מפחדת שמשהו יקרה... משהו מחייב. אחרי שכולנו כבר מתייבשים נטליה מועילה בטובה להופיע, נראת בול אותו הדבר כמו קודם, "תשגיח על שתיהן בבקשה" אליאס מורה לאליוט שמניד בראשו לאישור.
הילד מוביל אותנו אל הבקתה המבודדת של השמאן, הוא לא כל כך רחוק מבית ראש הלהקה אבל מספיק מבודד מכולם, הבקתה נבנתה בפתח של מערה ככה שכדי להכנס אליה חייבים לעבור בבית של השמאן קודם. "הו חיכיתי לכן ברוכות הבאות" השמאן נראה מחוייך למדי "אתה יכול לחכות לנו פה בחוץ ילד" בהתחלה אני חושבת שהוא מדבר עם השמש שלו אבל אז כשהמבט שלו לא יורד מאליוט אני מגחכת מעט. אליוט משתדל לכבוש את המבט הזעוף "אני הולך לאן שהן הולכות" השמאן מצקצק בלשונו "אתה לא מאמין שהן בטוחות בתחום הכוחות שלי? לצערך לא אתה קובע את החוקים ומה שיש לי לומר הוא לאוזניהן בלבד. אתה תחכה בחוץ" אמי מתקרבת אל אליוט "אנחנו נהיה בסדר טוב? אל תתווכח איתו" הוא בוחן את פני לרגע "אם את צריכה משהו, אפילו הכי קטן תקראי לי" הוא נועץ מבט מאיים בשמאן "חוק או לא חוק אם בת החסות שלי קוראת לי אני נכנס" אני מסמיקה ומהנהנת. "נראה שאת מעוררת יצר הגנה אצל האחרים" השמאן מעיר אחרי שהדלת נסגרת מאחורינו.
אני עסוקה בלבחון את הבקתה שלו, הקירות מכוסים במסיכות משונות ומטות מקושטים בנוצות וצבעים.אין תאורה מלבד האש הבוערת באח ובכמה לפידים שגורמים לכל הצללים להיראות מאיימים יותר. נטליה לידי אוחזת לפתע את היד שלי אבל אני לא אומרת כלום, אני אפילו שמחה שאני לא לבד במקום הזה נטליה עדיפה על להיות לגמרי לבד. "אני צריך לדבר איתכן אחת אחת" הוא מצביע על נטליה שפולטת ציוץ מוזר "את! תשארי כאן לרגע" הוא מחווה על ספה מכוסה פרווה לבנה בדיוק מול האח. הצפורניים של נטליה מתחפרות בעורי "אנחנו מעדיפות להישאר ביחד" אני אומרת בתקיפות השמאן נאנח "שוב, לא אתן שקובעות את החוקים" הוא מנתק את נטליה ממני ומושך אותה לספה "הילד מיד יביא לך תה וכיבוד" הוא אומר כאילו זה מרגיע מישהו. "ואת" הוא מחזיק במרפקי וגורר אותי אחריו "בואי!"
אני שוקלת לרגע לקרוא לאליוט אבל הסקרנות של מה הוא רוצה ממני משתיקה אותי. אנחנו עוברים דרך וילון חרוזים אל חלל ענק של המערה, הטמפרטורות צונחות בבת אחת וכל העור שלי מסתמר. במרכז החלל יש קדרה על גחלים לוחשות מלאה בנוזל ענברי חלק, מסביב בקירות יש שלושה פתחים למנהרות שהשד יודע לאן הן מובילות.
אני מחליטה לחתוך לעניין "גילית מה קרה בטקס?" השמאן מתחיל לצחוק ועוזב את ידי "חמודה... אני לא צריך לבדוק אפילו" אני מצטמררת שוב והפעם לא בגלל הקור "אני עשיתי את זה כדי שאוכל לקבל אותך"
YOU ARE READING
בין אלפא לאומגה
Werewolfזה כמו לעמוד במרכז תהום ושניהם משני צדדי, בידי כל אחד מהם חבל והוא מוכן למשוך אותי למעלה. צד אחד חיים וצד אחד מוות, עלי לבחור. החיים של ריין מתוכננים מראש, היא תגדל, היא תגיע לגיל שבע עשרה ותיועד לאלפא של הלהקה. אין מקום לטעויות ואין מקום לאפשרות שנ...
