בין אלפא לאומגה

35

למה אני לא מסוגלת לשמור על המחשבות שלי לעצמי?
אני מתהפכת במיטה אבל הצד הריק של אליאס מכאיב מדי. אני שולחת את היד שלי קדימה ופורסת את האצבעות שלי על היכן שגופו של אליאס היה אמור להיות, כבר שלושה ימים שהוא הולך לישון בחדר אחר.
אני מתיישבת במיטה נותנת לשמיכה ליפול מכתפי, החדר מרגיש שקט כל כך כשרק אני בו.
למטה אני פוגשת את אליוט שמכין ארוחת בוקר לשניים "בוקר טוב העלמה ריין" הוא מחייך ומציע לי כיסא. עוד דבר שהשתנה הוא שאליאס עוזב כל בוקר מוקדם וחוזר רק ממש לפני הערב, אליוט חזר להיות השומר שלי והוא זה שמבלה איתי את כל שעות הערות. "הכנתי חביתת פטריות ויש סלט טרי וצנימים" אני מתיישבת על הכיסא שהציע לי ואוחזת במזלג מתוך נימוס בלבד, אין לי תאבון בכלל אבל אני יודעת שאליוט טרח. "את חייבת לאכול או שיטענו שאני מרעיב אותך" אליוט עוקץ אותי בעדינות. "אני מצטערת..." אני נושכת את החלק הפנימי של הלחי. הוא כבר נענש בגללי אחרי שנחטפתי, לא משנה שזו בכלל לא הייתה אשמתו, אני לא רוצה שיפגע יותר בגללי. "אה... זה שטויות, תשכחי מזה" החיוך שלו חצי נבוך חצי כנה.
אני מצליחה לאכול חצי חביתה לפני שהבטן שלי מאיימת לפלוט הכל החוצה. אני משתעלת ומתקפלת במקומי, אליוט מיד ניצב לצידי וטופח בעדינות על גבי "לאט לאט" אני שותה את המים שהוא הציע לי.

"אנחנו יוצאים!" אני מרימה את מבטי מופתעת. אחרי ארוחת הבוקר התיישבתי בסלון על הספה עם ספר לא ציפיתי שחצי שעה אחרי זה אליוט יחזיק תיק חדר כושר בידו ויסמן לי לבוא אחריו. אני בוחנת את הבגדים שעל גופו, המדים הרגילים של המשמר עם כל כלי הנשק הנילווים. ואז אני עוברת לבחון את הבגדים שלי, מכנס קצר רפוי וגופיה בצבע ירוק זוהר "לאן אנחנו הולכים?" הוא תופס בכף ידי ועוזר לי לקום "אם אגיד לך זאת לא תהיה הפתעה נכון?"
הוא נותן לי את הכפכפים ומוביל אותי לרכב "זה לא רחוק מכאן גם ברגל אבל ככה זה בטוח יותר" הוא מעיר ורק הופך אותי למבולבלת יותר.
אחרי חצי שעה של נסיעה בתוך היער אנחנו עוצרים למרגלות הרי הענק שתוחמים את השטח שלנו. "עכשיו מה?" הוא מניח אצבע על שפתיו ומכבה את הרכב "בואי" בחוץ הוא מזיז כמה שיחים ומעבר צר מתגלה מוסתר בצורה נהדרת "לא הרבה מכירים את האזור הזה"
הוא נותן לי יד ואנחנו עוברים את הירידה התלולה אל אחו קטן שבקצהו בריכת מים נוצצת כמו ראי, בצידה הרחוק יש מפל שנופל על כמה סלעים ונשפך אל הבריכה ברעש. "זה... זה מדהים" אני לוחשת בהלם "בואי המים נעימים" הוא מוציא כמה מגבות מתוך התיק ופורס על החוף החולי של הבריכה. אני מסמיקה כשהוא פושט את החולצה והמכנס שלו נשאר במכנס ים שמעיד שתכנן הכל מראש. "אין לי בגד ים פה" אני לוחשת "תכנסי ככה... השמש תייבש אותך אחר כך" הוא משאיר את הבגדים שלו על המגבות אבל את הסכינים והאקדח הוא מכניס לתוך התיק וסוגר אותו.
המים מרגישים נפלא, בהתחלה אני נכנסת עד שהמים מגיעים לגובה הקרסול שלי ומעדיפה להביט באליוט שצולל ועולה במרכז הבריכה. המים מיישרים את התלתלים הבהירים שלו ונוצצים על עורו השזוף. הוא אולי לא שרירי כמו אליאס אבל הגוף שלו בהחלט מרשים ואני מוצאת את עצמי משפילה את מבטי במבוכה.
"הכל בסדר?" אני מרימה את מבטי מופתעת מאיך שהוא התקרב בלי להשמיע קול "כ.. כן" אני מגמגמת והוא מחייך "יש לך עיניים יפות את צריכה להפסיק לתקוע אותם באדמה" הלב שלי פועם ואני מנסה לשכנע את עצמי שזה סתם, שזה כלום, אני הרי אוהבת את אליאס!