בין אלפא לאומגה

3

לקרנבל.
אין הרבה מקומות ללכת אליהם פה אז הקרנבל זו ברירת מחדל כזאת.
הכניסה לתושבי השמורה היא בחינם אבל על הכרטיסי פעילות צריך לשלם. "בחייך" אני נגררת בחוסר רצון אחרי לאקסי "אין שום דבר מרגש בגלגל הענק הזה" היא אוחזת בידי ולא משחררת "יחסית לבחורה אמיצה כשזה מגיע לגלגל הענק את די פחדנית" אני מביטה בחשש במתקן הישן שמתנשא מעלי "זה לא המתקן זה... זה הגובה בסדר? תלכו אתן, אני אחכה לכן פה למטה" הרגליים שלי מסרבות להמשיך להתקדם. "בחייך ריין את תמיד אומרת את זה. לא מתחשק לך פעם אחת לעלות ולנצח את הפחד?" אני צוחקת בלחץ ומשחררת את ידי בזהירות "בערך כמו שמתחשק לי לתקוע מוט כסוף בלב" היא מחווירה לפתע "אפילו לא בצחוק ריין! את יודעת שלא מתבדחים על זה" אני לא מתנצלת.
הן בסוף מוותרות לי וקונות כרטיס רק לעצמן, אני נשארת מאחור להשגיח... ובכן להשגיח על עצמי בעיקר. הן מנופפות לי בצרחות כשהחלקים הישנים מתחילים לזוז ואני מחזירה להן נפנוף קטן, הן כאלו סתומות ואני כול כך אוהבת אותן.
אני מתיישבת על הספסל הסמוך מביטה באורות הצבעוניים שמכסים כל מתקן בקרנבל, הערב הכל יסגר מעט מאוחר יותר, הכל יארך רק עוד קצת, לנסות להשיג את מה שלא השגנו עד עכשיו... לפחות מבחינתי.
קולות רמים תופסים את תשומת ליבי, חבורה של השכבה העליונה מתקרבת מהכניסה של הקרנבל. הם מסודרים כמו מעגל כשהאדם החשוב כמובן בפנים, מוגן מכל צד שלו מוקף באנשים. דרכו עוברת כל מילה כל תנועה. הם עוצרים לידי וכשאני מרימה את מבטי כלפי האדם שעומד במרכז אני מוצאת את עצמי פנים מול פנים עם אליאס, הבן היורש של ראש השמורה. "היי! את!" אני ממצמצת מקללת בליבי את הפחד גבהים שלי שהותיר אותי לבד מאחור. "אני? אתה בטח לא מתכוון אלי... אחרת היית יודע שיש דרך לפנות אל בחורה" אני קמה מתוך כוונה ללכת, את לאקסי ולוסי אוכל למצוא אחר כך אבל לא את השלווה הפנימית והרוגע שיעלמו אם אמשיך לעמוד פה.
"חכי! את לא אמורה להיות פה. את אמורה להיות בבית שלך להתכונן לטקס שלך מחר" הוא תופס את המרפק שלי "מה אכפת לך?" אני מנסה לשחרר את זרועי אבל האחיזה שלו חזקה "אתה לא צריך להיות מודאג... יהיו שם עוד בנות, זו לא חייבת להיות אני בכל מקרה" אני מרגישה את אחיזתו מתהדקת עוד קצת "אל תתחצפי אלי" הלחץ מהחבורה שלו בטח דוחפת אותו קצת כי הוא לפתע משחרר את אחיזתו ודוחף אותי עד שאני כמעט נופלת על האדמה "לכי גם כן את... מחר כבר לא תדברי אלי ככה" הוא מתקרב עד שהוא עומד מעל לראשי ובגלל הפרשי הגובה אני חייבת להרים את ראשי אליו כדי שאוכל להביט בפניו "אני אוכל להפוך את חייך לסיוט או לחלום, זו תהיה בחירה שלך" הוא לוחש ואז עוקף אותי וממשיך ללכת.
הם כולם עוקפים אותי ונעלמים בעומק השטח. "היי ריין!" לאקסי מניחה יד על כתפי וגורמת לי להלחם באינסטינקט הראשוני שלי לתקוף אותה, הגוף שלי מלא אנדרנלין עכשיו ואפילו הנגיעה הקטנה היא כמו טריגר לחוץ. "מה זה היה הרגע? ראינו את אליאס דוחף אותך" אני מנערת אבק דמיוני ממכנסי "לא... זה לא היה ככה אנחנו רק דיברנו" אני אפילו לא יודעת למה אני מגינה ככה עליו. "שיחה קשוחה" לוסי אומרת אחרי שהיא מריחה בהדגשה את האויר "אני יכולה להריח את הרגשות שלך את יודעת" אני מנסה להרגיע את הלב שלי לפני שהיא תגיד שהיא שומעת גם אותו, חברה עם חושים מחודדים זה סיוט. "היה לנו שיחה קשוחה אוקי... אבל זה לא סיפור הוא רק שאל למה אני לא מתכוננת לטקס עכשיו ואמרתי לו בדיוק מה הטקס שלו מזיז לי- לא סיפור" אני חותכת בחדות מבהירה להן שמבחינתי העניין הסתיים בכך שאני מתחיחה לצעוד אל המתקנים האחרים.
"בואו נלך ליריה למטרה, אני חושבת שאני משתפרת" לאקסי משחילה ומשלבת את זרועה בזרועי בתור מחוות פיוס "לאקס לפגוע בקורה של האוהל במקום במטרה זה לא נקרא שיפור" אני צוחקת "זה כן אם קודם היא הייתה פוגעת רק באדמה שלפניה" לוסי משלבת את ידה בזרועי השניה והן גוררות אותי הלאה בצחקוקים.