חום, חום ותחושה מוזרה על העור זה מה שגרם לי לפקוח עיניים.
כל הגוף שלי כאב הידיים והרגליים שלי הרגישו מכווצים כל כך כאילו שכבתי בתנוחת עובר במשך שעות מבלי לזוז.
יש חושך סביבי אבל לא חושך מעיק, משהו בחושך הזה מרגיש דווקא מגונן, כאילו חזרתי לרחם ויש מישהו שמגן עלי מפני העולם. אני מנסה להתיישב אבל השרירים לא נשמעים לי הכל מרגיש כבד כל כך ואין לי את היכולת לצוות על השרירים שלי לפעול.
"השארנו אותו פה דוקטור" אני שומעת קולות שמתקרבים אלי ומלבן של אור מסנוור אותי כשהדלת נפתחת. האור שנדלק בחדר גורם לי לעצום את עיני בכאב "זה סוג של בדיחה? עם מה אתם משתעשעים הפעם?" אני מציצה מבין העפעפיים מגלה שלושה אנשים שמביטים בי לא פחות מופתעים ממני, לאחד מהם יש חלוק של רופאים והוא נראה הכי מכובד מביניהם. "אלוהים אדירים מאיפה הגיעה הילדה?" הפה שלי כל כך יבש אבל אני פותחת אותו בנחישות לדבר "איפה אני?" חלוק הרופאים מתקרב אלי מיד כשהשניים האחרים ממלמלים מתחת לשפמים שלהם. "שני החברים שלי פה סיפרו לי שהם תפסו זאב שתקף בחור צעיר" הוא מביט בי במבט בוחן "רוצה לספר לי איך הגעת לפה?" הוא עוזב לי להתיישב ואני מבחינה בכל הדם שמרוח עלי. זה הדם של אליאס? זה הדם של אליוט? איפה בכלל אליאס?
אני תופסת באגרופי את החלוק "איפה... איפה אליאס?" הוא מחייך אלי בצורה מרגיעה "יש לי רעיון תשמעי אותו ותגידי לי מה דעתך, נעזור לך להתנקות קודם כל אני אראה לך הבחור שהחברים שלי מצאו ואז את ואני נשוחח בסדר?" אני מנידה בראשי "אליאס קודם כל"
הוא עוזר לי לקום אבל הרגליים שלי רועדות כל כך שאני נאלצת להישען עליו. "חכי רגע" הוא מסמן לאחד הבחורים שממהר לחזור עם כיסא גלגלים ואני מתיישבת בו בהקלה. "תני לי להוביל אותך" אנחנו יוצאים מן החדר והוא דוחף אותי במסדרונות, יש הרבה דלתות אבל הן סגורות ואין אפילו רמז מה יש מאחוריהן "מה זה המקום הזה?" אני מעט מפחדת "זו המרפאה שלי" החלוק אומר מעט בגאווה "אתה רופא?" אני מסובבת את הראש להביט בו והוא מחייך "וטרינר... זה כמעט אותו הדבר אנשים הם סוג של בעלי חיים בסך הכל" הוא נעצר מול דלת אחת ומוציא את המפתחות מכיסו ופותח את הדלת הנעולה "זה לא שיכולתי לסמוך על בחור חצי מת יש לי פה דברים יקרים, מה אם הוא היה מתעורר וגונב ממני דברים?" הוא עונה למבט השואל שהפנתי כלפיו.
אני רואה מיד את אליאס שוכב על מיטה מעט קטנה מדי עבורו. פלג גופו העליון מכוסה בתחבושות, מסיכן חמצן על אפו ופיו ואינפוזיה מחוברת לזרועו. "זה היה מעט מסובך מאחר וזה לא לחלוטין דומה לחיות אבל האינפוזיה מתאימה לכלבים גדולים אז זה פחות או יותר מתאים כאן" הוא מסתובב אלי. אני בקושי יכולה לראות משהו בין הדמעות שלי "אליאס..." החזה שלו עולה ויורד אבל העיניים שלו עצומות "הוא אמור להתעורר בחמש שעות הקרובות" החלוק מבטיח לי.
אני שוטפת מעלי את כל הזוהמה מקרצפת גם את החלק שמתחת לציפורניים מסירה את התחושות המגעילות שמלוות אותי מאז שהתעוררתי. לחלוק ששמו מסתבר הוא אריק הייתה מקלחת במרפאה ובגדים להחלפה, בגדים של בנים כמובן. המכנסיים היו יותר מדי גדולות עלי אז זה השאיר אותי עם בוקסר וחולצה מכופתרת שדאגתי לכפתר את כל הכפתורים הייטב אחרי ששמתי על עצמי.
"בואי שבי פה" אריק מסמן לי על מיטת הטיפולים "נדבר בזמן שאני אבדוק שאת בסדר" הוא מצמיד את הסטטוסקופ שלו ללב שלי "נשימה עמוקה... מאיפה שניכם?" אני מצייתת לו ולוקחת הרבה אויר גם במטרה להרויח זמן "לנשוף... וכדאי שתעני לי" אני נושפת בחוזקה "אנחנו... אנחנו מהשמורה" אני בוחרת להגיד את האמת "שמעתי על האנשים שגרים שם" אריק מעיר בדרך אגב ולוקח מדחום שם בפי "מי דקר את החבר שלך? טיפלתי בפציעות שלו אלו לא היו מתקיפה של ציפורניים אלא מסכין או פגיון" הנראה שחום הגוף שלי תקין כי הוא לא מעיר על זה או משהו "מישהו שחשב שאליאס גרם לו לעוול, זה קרה בגללי" דמעה חומקת מעיני ואני ממהרת לנגב אותה. "מעניין, עכשיו ספרי לי למה החברים שלי חשבו שאת זאב"
**********
יאי! עוד פרק ואליאס לא מת! לפחות לא כרגע איזו הקלה זאת אה?😉
אני צוחקת אבל בכל מקרה אני מפרסמת היום בגלל שיש לי מבחנים ממש חשובים ללמוד אליהם בסופ"ש והסיבה היחידה שרשמתי את הפרק הזה מלכתחילה עכשיו היא... כי זה כבר אמצע הלילה ויש לי הפרעות שינה.... כייייףףף.
בכל מקרה שנו טוב תהיו אנשים טובים כי כולם יודעים שהסוג הזה הוא הכי נדיר בעולם.
YOU ARE READING
בין אלפא לאומגה
Werewolfזה כמו לעמוד במרכז תהום ושניהם משני צדדי, בידי כל אחד מהם חבל והוא מוכן למשוך אותי למעלה. צד אחד חיים וצד אחד מוות, עלי לבחור. החיים של ריין מתוכננים מראש, היא תגדל, היא תגיע לגיל שבע עשרה ותיועד לאלפא של הלהקה. אין מקום לטעויות ואין מקום לאפשרות שנ...
