בין אלפא לאומגה

19

אני מביטה מבולבלת בשמאן שפונה לבחוש את הנוזל בקדירה כבטוח שלא אלך לשום מקום ללא הסבר, לצערי הוא צדק בעניין זה.
"למה אתה מתכוון?" אני פוסעת קדימה ונעמדת ממש קרוב אל האש הדועכת "את לא ילדה טיפשה" השמאן מפטיר "את בטח יודעת מה משמעות הסימן שלך" הוא מחווה בכלליות על פני וידי נשלחת אוטומטית אל הכתם לידה "תסביר לי כאילו אני ילדה טיפשה" אני מתעקשת בכעס כי בכל הכנות הייתי רק מבולבלת יותר ויותר.
השמאן עוצר לרגע מפעולותיו מביט בי "השמאן הזקן לא התאפק מלספר שתחת הדרכתו נולדה תינוקת שהאלה בחרה בה, הסימון שלך זו מתנה מהאלה, ידוע שבאדם כזה נצור המון פוטנציאל" האש מתחילה לגבור למרות שאיש מאיתנו לא מזין אותה בעצים חדשים. "עם הידע הנכון והכלים המתאימים ניתן להפיק המון כוח ממתנה כזאת" אני מוצאת את עצמי עכשיו נרתעת אחורה כשהוא מתקרב אלי, עד שגבי נתקע בקיר המערה. "כל מה שהייתי צריך לעשות זה לשכנע את השמאן הזקן לפרוש ולחכות לזמן המתאים, לא יודעים כאן מה כלוא בתוכך" ידו נוגעת בעורי ואני מופתעת מהחום שיוקד ממנו "אבל אני יודע" הוא מחייך בזעזוע "כוח כזה בהכרח מושך אחריו גורלות, אין ספק שגם ללא ההתערבות שלי היית זוכה בכדור הלבן. אבל כדאי שלא תהפכי לרכוש הלהקה נזקקתי למחליפה עבורך, נטליה היא בדיוק האדם המתאים לכך" החדר מסתובב סביבי, אני מנסה למצוא את ההסבר בתוך דבריו "רימת בטקס? בשביל מה?" הוא מניד בראשו בצער על כך שעוד לא הצלחתי להבין אותו "כל עוד את בחזקת משפחתך אין לי גישה אליך אבל מרגע שבו את נבחרת בטקס ואז מוכחת כרמאית עלובה אינך שייכת לאיש במיוחד. אני אוכל לקבל אותך לרשותי מאחר ואוכל לטעון שאלמדך לקח על הרמאות" אני מסלקת את ידו מפני בכעס "אני הולכת מכאן" אני חומקת ממנו ומתקדמת אל היציאה מן המנהרה "אני הולכת מכאן ואני הולכת לדווח על כל מה שאמרת" הוא לא נראה מודאג "הם יעצרו אותך" הוא מגחך "ולמי את חושבת הם יאמינו?" הקול שלו מעביר צמרמורות בגופי "לנערה קלת דעת המרמה ומשקרת או לאדם מכובד שכמותי? מעמדי כאן מקנה לי כבוד ואמונה עיוורת של האנשים" אני מסתובבת אליו "אליאס יקשיב לי" "הנער השוטה? הוא עוד יהיה שבוי של הבלבול מי משתיכן היא המיועדת האמיתית לו" אני מתחילה לחוש במחנק, האויר נדחס בקושי בתוך החלל שאנחנו נמצאים בו. "ומה אתה מחפש?" הקול שלי לא רועד ואני לפחות מרוצה שהצלחתי להסתיר את הפחד הזה אצלי. "את מכירה את האגדה שלנו" הוא לא מציג זאת כשאלה אבל אני מוצאת את עצמי מהנהנת בכל מקרה "הקללה שעקבותיה שינוי הצורה והכוח נלקחו מאיתנו. יש דרך להסירה והיא מתחילה בך" אני לא מצליחה להתאפק ופורצת בצחוק "אתה מצפה ממני להאמין לך? הכל אגדות סתמיות, סיפורים העוברים אצלנו מדורות" השמאן מחייך ממתין בסבלנות שאסיים לצחוק "אני יכול להבין את הבדיחות שהרעיון מקבל אצלך. אולם הרשי לי להבטיח לך שכבר מצאתי את הדרך, זה אומנם חלש וחסר סיכוי בטווח הרחוק אבל עם העוצמות הגלומות בתוכך זה יצליח" אני מנידה בראשי בפראות "תתרחק ממני!" הוא צועד צעד אחד קדימה "אליוט!" אני פונה אחורה ומתחילה לרוץ משם קוראת בשמו של השומר. "מה קורה פה?" רק אחרי שהוא תופס אותי בין ידיו הלב שלי מצליח להרגיע את הטירוף שאחז בו. "היי ריין, את בסדר?" אליוט תופס בפני ומטה לכיוונו חוקר בעיניו כל חלק גלוי "את רועדת כולך מה קרה שם?" השאלה מופנת כלפי השמאן שעובר בין החרוזים בוילון. "אסרתי עליך להכנס לתוך ביתי" אני שומעת את קולו החמור אבל לא מעיזה להביט בפני, אני מרגישה את שריריו של אליוט מתקשחים "ואני הזהרתי אותך שבמידה וריין תקרא לי אני אעשה מה שמתחשק לי" נטליה נעמדת לידי מנקה את ידיה "משעמם פה" היא לוחשת לי "מה הקוקו הדתי אמר לך?" אני מנידה בראשי "עוד אין לו תשובות" אני מעיזה להישיר מבט אל השמאן "הוא עדיין מנסה להבין מה קרה בטקס" השמאן מניד בראשו "תשובותיך עזרו לי רבות העלמה ריין, הראו לעצמכם את הדרך החוצה" זו הפעם הראשונה שאני שמחה כל כך לציית.
                               *****

ואו... הפרק מוקדש לstupid_fangirls שכל כך דאגה לריין בפרק שעבר😉  אמרתי לך שהכל יהיה בסדר.❤
לקח לי הרבה זמן לפרסם בגלל יום כיפור שהיה עכשיו, מגיבה ממש רע לצומות ורק ממש בימים האחרונים התאוששתי אז... כן...
איך לכןם היה כיפור? צמתןם? לא צמתןם?
העיקר הבריאות🤗