"... ולא הקשבת למילה אחת ממה שאמרתי נכון?" אני מחזירה את מבטי אליו "נכון...?" אני מהמרת על התשובה מאחר ולא שמעתי כמעט כלום ממה שאמר "כמו שחשבתי... לפחות יצא שאמרת את האמת" אני קמה מהספה ומתמתחת, כל השרירים שלי תפוסים אחרי הישיבה האינסופית הזאת. על השולחן והספה מפוזרות חוברות רבות במצבים שונים אבל מכנה משותף לכולן, הן כולן עוסקית בחתונה. "אמרתי לך לא באמת משנה לי איך זה יראה" אני מסובבת את הטבעת על אצבעי "אני פשוט לא אוהבת את הרעיון שכולם יסתכלו עלי" אליאס מגחך "ומי אמר לך שיסתכלו דווקא עליך? אולי יסתכלו על הגבר החתיך שמחכה בחופה" אני פוערת את עיני בהפתעה מזוייפת "אתה לא מתכוון לעמוד בחופה?" הוא תופס אותי "חוצפנית". אנחנו נופלים לבסוף על השטיח צוחקים כשהוא מעלי, היד שלו מזיזה את השיער מפני והוא מביט לתוך עיני "עוד כמה ימים ההתחייבות הזאת תהיה נצחית, מהרגע שהשגתי אותך אני לא מתכוון לוותר" אני מרגישה את פני מאדימות "תשמור את זה לנדרים שלך" אני דוחפת אותו ממני ומתיישבת "הו הנדרים שלי יהיו נהדרים אל תדאגי".
כחכוח מכיוון הדלת גורם לנו להתרחק מעט אחד מהשניה במבוכה. אמא של אליאס עמדה בכניסנ לסלון בוחנת במבט ששום דבר לא נעלם ממנו את כל החלל "אני עדיין בעד הרעיון של הפירוד" כשהכרזנו על האירוסין ההורים של אליאס רצו ששבוע לפני החתונה נהיה מפורדים לחלוטין על מנת להעצים את האיחוד בחתונה. מיותר לציין שגם אליאס וגם אני סירבנו בכל תוקף להצעה המגוחכת הזאת, כבר התרגלתי לאליאס שאומר לי כל לילה 'לילה טוב' התרגלתי להתעורר לפניו ולהכין לשנינו ארוחת בוקר. למעשה אם לא היה את כל הלחץ שהוא הבן של ראש השבט ודברים מצופים ממנו כנראה לא היינו מוצאים הרבה טעם בחתונה גדולה ופשוט עושים טקס פצפון שאחריו הכל ממשיך כרגיל.
"תרדי מזה אמא" אליאס קם מהשטיח ועוזר לי להתרומם גם תומך בי בידו גם כשאני מנסה להתרחק מעט, עדיין מוזר לי המגע בינינו כשההורים שלו מסתכלים.
אבל כאילו אליאס קרא את המחשבות שלי הוא מצמיד אותי אליו לא ממש משאיר לי ברירה. "רצית משהו... אמא?" הוא נשמע מעט קצר רוח מסמן לאימו שהיא מפריעה עכשיו ולא כדאי לה להישאר לאורך זמן "רק לוודא שאתם מתמקדים בהכנות, ולא במשהו אחר" אני יודעת שאני לא מדמיינת כשאני רואה את המבט שלה מתמקד בנקודה שבה היד של אליאס מונחת על מותני "רק הכנות, שום דבר מעבר לכך" אני מחניקה גלגול עיניים מהשקר של אליאס, השקר הוא לטובת שנינו כך שאני לא הולכת להסגיר אותנו בכל מקרה.
"עוד משהו?" "אליאס תרגע" אני לוחשת מניחה יד על חזהו במטרה להרגיע אותו אין שום צורך שיתקוף את אימו. היא בטח פשוט עדיין מופתעת מהכל, בדיוק כמוני. "שום דבר" אמא של אליאס מסירה את מבטה ממני ואני נושמת לרווחה "אתם מצטרפים אלינו לארוחת הערב" היא מסתובבת ליציאה "אני חושב שאנחנו נסתדר כאן-" היא קןטעת את אליאס "זו לא הייתה שאלה" הדלת נסגרת אחריה. "יופי של יציאות דרמטיות אמא שלך יודעת לעשות" אני מתנתקת מאליאס ומרימה את החוברות מהרצפה אל השולחן קפה, סוגרת אותן ומניחה בערימה לא יציבה למראה "ממנה למדתי הכל" אליאס מפנה את הספה "אז איפה היינו?" הוא מחייך ואני מנידה בראשי "אני הולכת להתקלח" החיוך שלו יורד "למה?" "כי יש לי רק שעה להתארגן לארוחת ערב עם המשפחה שלך וזה יהיה מביך".
זה מרגיש כאילו אין לי שום דבר יצוגי מספיק לארוחת הערב הזאת "אולי את המכנס הזה וטי שרט?" אני מסתובבת אל אליאס ששוכב עכשיו על המיטה שלנו, הוא כבר לבוש ומוכן ורק אני עדיין לבושה בחלוק מול הארון הפתוח. "פשוט מדי" "השמלה האדומה-" "רשמי מדי" הוא משתתק "למה אתה לא עוזר לי?" הוא מושך בכתפו "עוזר איך? כל מה שהצעתי אמרת לא" אני עוצמת עיניים ביאוש "בסדר תגיד משהו אחד" אני שומעת את הצחוק של אליאס "זו רק ארוחת ערב" הוא מחבק אותי "הנה תלבשי את זה" הוא מוציא שמלה שחורה קצרה "בסדר" אני חוטפת מידיו את הקולב "באמת?" הקול שלו מופתע "אבל את שונאת שמלות!" אני מתלבשת בחדר אמבטיה ויוצאת "אני עוד יותר שונאת לא להתאים ולאחר".
~~~~~
"את מאחרת" אני נועצת בו מבט דרך הראי "אם אתה לא מתכוון לעזור אז תשתוק! פשוט תשתוק"
אייברי זראה זחוח, כל הכבוד לו באמת להלחית אותי ככה ביום כזה. "חשבתי שתרצי לדעת מאחר ואת שונאת לאחר וכל זה" אני מצליחה להכניס את הסיכה האחרונה "טוב אתה לא ממש עוזר לי" הדלת נפתחת "ריין את מאחרת" אני מעיפה מבט זועם אל הסדרן "גם אתה לא ממש עוזר לי ולהלחיץ אותי יותר לא יועיל בשום צורה" אני עוקפת אותם וממהרת אל האולם נעצרת מול הדלתות. "את מוכנה?" אייברי משיג אותי ללא מאמץ ומניח את ידי על מרפקו "יותר מאי פעם" אני מחייכת אליו והדלתות נפתחות. העיניים שלי נשארות ממוקדות קדימה, זה ממש בזבוז בהתחשב על כמה שהשקעתי להקשט את המקום. "הגעת" אליאס לוחש לי כשאני מגיעה אליו "לא הייתי מפספסת, כבר חשבת שלא אגיע?" העיניים שלו מחייכות אלי "איחרת אז התחלתי לחשוב שקיבלת רגליים קרות או שמצאת משהו טוב יותר לעשות היום" אני צובטת אותו שלא יחשוב על זה אפילו "אני חושבת שזה המשהו היותר טוב שיש לי לעשות היום".
************
באיחור מטורף אופייני לחלוטין😓
אני מתנצלת, באמת מתנצלת.
ב... כמה? חודש ומשהו האחרונים הייתי במקום מאוד נמוך לא נחמד ולא ממש ידידותי, המוטיבציה לרשום הייתה אפסית והפעם שנכנסתי לאפליקציה היו בשביל לקרוא רק.
אבל היי! הזמן זז החיים משתנים ושוב יש לי סדר יום ששומר אותי מאוזנת! יאי...!....
הפרולוג יעלה.... בטח בהמשך השבוע כנראה לקראת סופו.
אנמ שמחה גם לבשר שהתחלתי לעשות מבנה כולשהו לסיפור הבא אז אל תעצרו את הנשימה😉
YOU ARE READING
בין אלפא לאומגה
Người sóiזה כמו לעמוד במרכז תהום ושניהם משני צדדי, בידי כל אחד מהם חבל והוא מוכן למשוך אותי למעלה. צד אחד חיים וצד אחד מוות, עלי לבחור. החיים של ריין מתוכננים מראש, היא תגדל, היא תגיע לגיל שבע עשרה ותיועד לאלפא של הלהקה. אין מקום לטעויות ואין מקום לאפשרות שנ...
