זה הסיפור שלנו

פרק 5

למחרת לא זכרתי דבר וחצי ממה שקרה אחרי שגררו אותי בפראות מהמועדון. אבל כן זכרתי את החתיך שתמך בי, וואו!

10 דק' אחרי כבר התחרטתי שהתעוררתי ועשיתי את הטעות המרה- אמרתי בוקר טוב לאבא ואמא שאכלו ביחד ארוחת בוקר. הם רתחו מזעם אז בטח יונתן הלשין עליי, הבוגד. הם כועסים כאילו הם לא אלו שישבו לי על הוריד ללכת!
רגע, למה אני אומרת את זה לעצמי ולא להם?
"מה את צועקת עלי? את הכרחת אותי ללכת, להזכירך! את לא אמתית! את אמרת להשתחרר, לצאת, להינות, להתחבר. פתאום שינית את דעתך?" קטעתי אותה
"אני הרשיתי לצאת להינות ולרקוד עם חברות. לא לשתות את עצמך לדעת עד אור הבוקר ועוד עם גברים בקרבתך. מה זה צריך להיות!?"
"קודם כל זה לא היה עד אור הבוקר, יונתן אסף אותי ב 12"
"גברת, הקולות של המנעול והצעדים היו בשעה 2 בלילה. דבר שני, יונתן ואלון חזרו זועמים, הם סיפרו לנו הכול היום בבוקר. אלון היה המום מזעם ויונתן רק שתק"
"אלון לא אחי, להזכירכם ואין לו שום זכות להתערב בעיניינים שלי, חטטן"
"באמת? 'החטטן' הזה, לדברייך, הציל אותך. מי יודע מה היה קורה אם הם לא היו שם"
"את סתם מגזימה עכשיו ועושה פיל מעכבר. את לחצת עליי ללכת אז תפסיקי לעשות לי דרמות. עוד אח''כ את מתפלאת למה אני מתנהגת ככה"
"אלמה, מספיק!!!" שאג אבא, "אני יושב פה ושומע אותך מתרצת שטויות. התנהגת בחוסר אחריות משווע ואני לא מקבל לא את ההתנהגות כזו ולא תירוצים כאלו. את בת 18 והיית צריכה לדעת יותר טוב-"
"כן אני פאקינג בת 18! אני מספיק בוגרת אז תרדו לי מהגב, אתם והכלבי שמירה שלכם. אלון ויונתן סתם הגזימו כדי שאני איענש. הכול היה בשליטה." פחדתי

"אלמה, לכי לחדר" אמר בשקט,
"לחדר? מה אני ילדה קטנה? תכף אני גם אלך לעמוד בפינת המחשבה ואחזור רק אחרי שחשבתי על מה שעשיתי" גיחכתי בחשש
"אלמה, אבא אמר לך ללכת לחדר" חוזרת אמא, "גשי לשם לפני שזה יהיה לשבוע ובלי שיעורי נהיגה חודש" התרגז אבא
"אני לא בת 3 שאתם תשלחו לחדר. שמעתם? מצידי גם תבטלו לגמרי את השיעורי נהיגה, נמאס לי מה שגם אתה וגם אמא מנופפים לי בזה בפנים כדי להכריח אותי לעשות דברים. אני אמצא עבודה ואממן לעצמי שיעורים, הסירו דאגה."
שמתי לב שאבא מרוגז מאוד ונתקפתי פחד, אז נמלטתי לחדר לפני שהם יספיקו להגיב.

טרקתי את הדלת בעוצמה כל כך חזקה שהיא כמעט נשברה.
אני בוערת מזעם. מי הוא בכלל האלון הזה? בן זונה... באיזו זכות הוא מתערב בחיים שלי?
אני פשוט לא מאמינה שהוא הלשין עליי.

אחרי רבע שעה, נשמעו נקישות על הדלת "כן" רטנתי
ומי נכנס אם לא השטינקר הלאומי?
אני לא מאמינה. אני שונאת אותו כ''כ! איך הוא מעז לפנות אליי אחרי מה שעשה?
איך גייסו אחד כמוהו לצבא? לא פחדו שהוא ידליף מידע? בטח שמו אותו בתפקיד מאפן. כמוהו. העיקר שלא יעשה נזק.

"היי, איך את מרגישה?" שאל בחיוך חם שעשה לי חשק להעיף לו סטירה, צבוע.
"תעוף מפה" צעקתי