לקחו לו כמה שניות לצאת מההלם אך הוא מיד התעשת והרים את קולו "הלו, איך את חושבת שאת מדברת אליי? באתי לבדוק אם את מרגישה יותר טוב! אתמול היית שפוכה והדאגת אותי. מה היחס המגעיל הזה? את לא מתביישת??"
חסר בושה בעצמו!
"צא לי מהחדר לפני שאני רוצחת אותך" התרסתי "אלון אם אני קמה, אני טורקת לך את הדלת בפנים בעצמי. חתיכת צבוע. עלאק לבדוק מה שלומי! לא היה אכפת לך מה יקרה לי כשסיפרת מה קרה אתמול להורים שלי, נכון?" הוא נועץ בי מבט חמור
"אל תסתכל עליי ככה. אני לא אחותך. אל תגיד לי מה לעשות, אל תתערב לי בחיים, אל תדבר איתי ואל תפנה אליי." סיכמתי
באומץ שלא ידעתי שקיים בי קמתי מהמיטה, נתתי לו דחיפה קלה ביד מחוץ לחדר וטרקתי אותה בפניו.
הרגשתי טוב אחרי המעשה אבל יכולתי לחוש את ההלם שלו מבעד לדלת. כשעיכל מה עשיתי קרא "מי את בכלל ומה עשית עם אלמה שהכרתי!? אני לא מכיר אותך בכלל. נהפכת לילדה מפונקת רעה ואגואיסטית. איכס" בעט בדלת והלך. מקפיץ אותי, שנשענתי על הדלת ודמעות ירדו על לחיי. אני נשארתי שם, בוכה ומתוסכלת.
כשהתעוררתי מהחולשה שתקפה אותי, היה שקט בבית. הודיתי למזלי הטוב והתלבשתי כדי לצאת לישון אצל טליה. אני לא מתכוונת להישאר כאן, אני לא בעונש.
בדרך החוצה תפס אותי יונתן ואיתו אביאל במטבח, "היי לאן זה?"
"לא עיניינך" עניתי באדישות
"מה לא ענייני? שום לצאת. אבא אמר לחדר, זה לחדר"
"ואתה לא אבא שלי, אז ביי." הסתובבתי לדלת ואביאל נחלץ לעזרתי "אחי, עזוב אותה מה יש לך... מה אתה פרמיטיב כמו אלון? מה עשתה כבר המסכנה? תן לה לצאת להירגע אצל חברות" יונתן שלח בו מבט ושתק.
חייכתי מרוצה. איזה חמוד, אותו אני דווקא מחבבת מהחבורה של אחי.
"תודה אביאל, אתה אחלה. יותר מאחי ומאלון זה בטוח. אני חייבת לך"
"אני אזכור את זה" קרץ
"אני בטוחה." השבתי ויצאתי מהבית לפני שיונתן יספיק להגיב.
הליכה ברגל עשתה לי טוב. האוויר והמוזיקה עזרו לי וכמעט שכחתי מהריתוק, מאלון הטיפש והריב עם ההורים.
הגעתי לבית של טליה, שם היא ושילת חיכו לי והקשיבו לכל המרמור והכעס שצברתי עד שנרגעתי.
סימסתי לאבא שאני נשארת אצל טליה וכיביתי את המסך לפני שיספיק לראות ולהגיב.
***
אחרי סיבוב קניות בבוקר נרגעתי לגמרי וחזרתי הביתה. אני חייבת עוד תודה לאביאל ששיחרר ממני את הכלב שמירה. יפה מצידו.
"נו נרגעת?" הקפיץ אותי קול מאחוריי
"אביאל, היי" חיבקתי אותו והוא קצת הופתע, לטובה אני מקווה
"כן, מגיעה לך תודה, הצלת אותי. עוד דקה אחת כלואה בחדר והייתי משתגעת"
"אין בעד מה" צחק, "תגידי, רוצה לבוא איתי לקנות שייק? לאחיך העצלן ולאלון אין כוח"
"אה, הוא פה? נהדר, היום הזה רק משתפר." נאנחתי "אתה יודע מה? למה לא."
"מעולה, יאללה" התלהב והניח את ידו בשיפולי גבי כדי להוביל אותי ליציאה.
מחווה שהעבירה בי צמרמורת משונה אז הזזתי מהר את ידו.
YOU ARE READING
זה הסיפור שלנו
Romanceלפעמים אנשים בונים חומות כדי לראות למי אכפת מספיק כדי להרוס אותן עם נקודה זו מתחיל גם הסיפור שלנו, אבל לפני זה- הקדמה החיים האירו פנים אל אלמה בילדותה, לא חסר לה דבר והיא הייתה מוקפת בחברות אוהבות. כל זה השתנה כשעלתה לתיכון בבית הספר החדש בו התרחש...
