זה הסיפור שלנו

פרק 27

"אלמה, מאמי קומי"
"מה קרה, אמא? מה השעה?" התעוררתי בבהלה
"לא קרה כלום. השעה 1 בלילה, באתי לבדוק מה איתך וראיתי שנרדמת עם המגבת. קומי להחליף לפיג'מה ואז תחזרי לישון" ליטפה את שיערי
"טוב, אני קמה"
"הנחתי לך את הפיג'מה כאן"
"תודה, אמא"
"את יודעת שאני פה אם את רוצה לדבר, נכון?"
"אני יודעת אמא"
"יופי מתוקה, לילה טוב" נעמדה והלכה לחדרה

מוזר, היא בודקת אותי הרבה לאחרונה... אני חייבת להפסיק להתנהג ככה, אני מדאיגה אותה. אני צריכה להתאפס על עצמי ולהתגבר עליו, הוא בסה''כ בחור.
החלפתי לפיג'מה ופתחתי את הארון לקחת גרביים מחממות, ערה למחצה. החלטתי ללכת לצחצח שיניים ודלת האמבטיה הייתה נעולה, נקשתי עליה חזק מידי מסתבר כי מיד יצא ממנה אלון והיסה אותי
"ששש, אלמה. מאוחר, תנקשי יותר חלש"
"בפעם האחרונה שבדקתי זה הבית שלי. אני אעשה מה שאני רוצה" שילבתי את ידיי
"חזרנו לזה?" הביט בי בתוכחה
"מה אתה עושה כאן בשעה כזו?" הבטתי הצידה
"יונתן מקפיץ אותי מחר לעבודה כי אין לי אוטו אז אני ישן פה"
"אתם לא גדולים מידי מכדי לישון אחד אצל השני?"
"טוב, אני עייף ואין לי כוח לזה. לילה טוב" התייאש וחזר לחדרו של יונתן
"אין לי כוח לזה" חיקיתי אותו, "אידיוט" מילמלתי וגילגלתי עיניים
"אלמה, הכול בסדר?" הקפיץ אותי אבא
"אבא!" לחשתי בבהלה, "הבהלת אותי! כן, הכול בסדר"
"את בטוחה? כי את עומדת כאן ב 1 בלילה, לבד מלמלת דברים"
אופס, פדיחה. "כן, אני בטוחה. אוף, מה יש לכם היום? שיגעתם אותי"
"מי זה 'לכם'?" שאל
"כלום, לא משנה. לילה טוב" פניתי חזרה לחדרי
"לילה טוב"

***
"אתמול בלילה מצאתי אותה במסדרון לבד ממלמלת דברים שלא שמעתי" הנמיך אבא את קולו בארוחת הבוקר
"דיברת איתה? אולי היא הלכה מתוך שינה" השיבה אמא
"מה הלכה מתוך שינה? ממתי יש לה את זה?!" התעצבן "ניגשתי אליה אבל היא הייתה קופצנית"
"מוזר" אישרה אמא את דבריו, "אני אדבר איתה"
"עדיף."
"מה קרה שינית את דעתך? אתמול קראת לי מתערבת!" עקצה אותו
"אני לא קראתי לך מתערבת, נעמי. רק אמרתי שאני חושב שלא כדאי שתתערבי אבל עכשיו- "
"בוקר טוב!" החלטתי לקטוע אותם לפני שיחליטו להביא עליי בולשת
"בוקר טוב" ענו
"על מה דיברתם?" שאלתי
"אהמ, תראי אלמה..." פתח אבא
"אני אטפל בזה, אבירן." קטעה אותו אמא, "דיברנו על זה שאת מדאיגה אותנו בזמן האחרון"
"מדאיגה? בקשר למה? בקושי יצאתי מהבית"
"זה מה שמדאיג אותנו"
"למה?"
"מה זאת אומרת 'למה'? את בקושי מתקשרת איתנו או עם מישהו בבית הזה, רק עם טליה לפעמים ואת לא יוצאת מהחדר שלך. אז תגידי לנו את, יש לנו סיבה לדאוג?"
"לא, מה פתאום? הכול בסדר. פשוט אין לי מה לחפש בחוץ..."
"אלמה, אתמול בכית. שמעתי אותך"
"שטויות, ממש לא בכיתי. שמעת לא נכון"
"אני לא חושבת"
"אמא, אני לא בוכה. אף פעם. שוב אני אחזור על המשפט הקבוע: הכול בסדר"
"בסדר, אין צורך להתרגז. הבנו אותך" הרגיע אבא
"תודה לאל" פניתי אל השיש מאחוריי להרתיח מים בקומקום
"אז מה עם הפסיכומטרי?" החליפו נושא ונאנחתי בהקלה