זה הסיפור שלנו

פרק 9

בסוף הנסיעה, כבר שכחתי לגמרי מהמפגש המקרי עם אלון והשיחה שהייתה בינינו. נדהמתי מהמקום היפייפיה שאביאל בחר עבורי. מסעדה על הים, מקושטת בנורות צבעוניות, שולחנות עם מפות פרושות ועליהן פרחים ונרות. פשוט עוצר נשימה- מקום מושלם, נקודה לזכותו.
"אהבת?" שאל לאור הבעת פניי
"מאוד" הנהנתי
"אני שמח. " חייך ואחז בידי, מוביל אל שולחן פנוי עם מפה פרחונית ונרות דולקים
"מה חדש אצלך?" שאל בעודו מוזג יין לכוסו מהבקבוק על השולחן
"מצטערת אני לא שותה" כיסיתי את הכוס שלי בידי והתנצלתי
"ילדה טובה את. לא מפריע לך שאני אשתה, נכון?" שאל
האמת שנלחצתי כי הוא נוהג אבל לא רציתי להעיק אז אמרתי
"לא. אני לא אמא שלך, תשתה אם בא לך. אני אפיק מזה הנאה מואצלת"
"טוב, אני התרשמתי. איזה מילים גבוהות, סחתיין עלייך" צחק קלות
"מילים מהפסיכומטרי. " צחקתי ומשכתי בכתפיי
"פסיכומטרי, סיוט נוראי. אני לא אשכח את זה. את מתכוונת לגשת לפני הגיוס?"
"אולי... יש לי חצי שנה בבית אולי אנצל אותה כדי להתקדם"
"אלופה. עד שנסגרתי על לימודים לקח לי די הרבה זמן... הוצאתי להורים שלי את המיץ עד שהחלטתי"
"באמת רציתי לשאול איך זה שבחור צעיר מחליט מיוזמתו האישית להיות מורה ללשון?" הוא הסביר בקולו המתנגן שהשפה העברית ריתקה אותה, המשמעויות שלה. אח''כ התעניין בי, שאל על הגיוס, המיונים והשיחה המשיכה לזרום בינינו. הרגשתי משוחררת, הייתי אני, טבעית.
הוא קצת מוצא חן בעיני, חשבתי לעצמי ונבהלתי קצת. הוא כנראה שם לב, כי הוא שאל "מה קרה? ראית את השעה ונלחצת?" הדלקתי את מסך הטלפון, השעה 23:30 באמת מאוחר בשבילי בסיטואציה הזו...
"לא, לא נלחצתי אבל באמת מאוחר לי. במיוחד עכשיו עם ההורים שלי וזה" הסמקתי. איזו תינוקת יצאתי. רציתי להרביץ לעצמי
הוא הניח ידו על ידי, "היי, אל תהיי מובכת. הכול בסדר. אני מבין. גם אני צריך לקום מחר מוקדם" הרגיע אותי.
התחלקנו חצי חצי בחשבון רק כי התעקשתי והוא נכנע. הצחיק אותי כמה בקלות הוא נכנע.
הנסיעה הביתה עברה בשקט מנומנם. הוא ניסה להחזיק בידי אבל נרתעתי...
"הגענו" נעצר מול הבניין שלי
"אני רואה. תודה רבה אלון, נהניתי מאוד. אתה מקסים" הודיתי לו
"העונג היה כולו שלי" אמר, מסיט את שיערי אל מאחוריי האוזן. לא תיכננתי שזה יקרה כל כך מוקדם אבל הוא הניח את ידו על לחיי, קירב אליו את פניי ונישק אותי.
הייתי המומה. לא הבחנתי אם שם לב שנרתעתי בהתחלה אבל נתתי לו לנשק אותי. לא רציתי לפגוע בו ולהבריח אותו אם אגיד שזה מוקדם מידי.
הייתי מסוחררת קצת אחרי שהתנתק ממני.
"לילה טוב" ירדתי מרכבו ונופפתי לו לשלום. כשרכבו חלף מעל פניי. הוא חשף את שורת הרכבים החונים ונעמדתי אלם.
רכבו של אלון חנה מול הבית והוא ממתין בתוכו. הוא ראה הכול.
לא העזתי לבדוק אם הוא אכן ראה אותנו ומיהרתי לעלות במדרגות, מקווה שמה שקרה לא נקלט אצלו וידווח להוריי.

מה שפספסה היה רק מבטו הכואב והשבור למראה אהבת נעוריו עם חברו הטוב