זה הסיפור שלנו

פרק 34

בחרתי לפתוח את הדלת.

לראשונה מזה הרבה זמן, בחרתי להתעמת עם הפחדים והחששות ולא לברוח מהם. אחד הדברים שלמדתי מהטירונות...
"פתחת" הופתע
"כן. על מה הדרמה הזו, אלון? דבר." עניתי מסווה את הרעד בקולי
"למה העיניים שלך אדומות?"
"גירדתי בעיניים" שיקרתי
"שקר. בגלל מה?"
"אלרגיה לעונה. מה זה חשוב לך?" התפרצתי
"חשוב כי את לא אומרת את האמת."
"הנה עוד הפעם האמת"
"כי זה שקר על גבי שקר על גבי שקר. די, תפסיקי."

"הקטע עם האמת הוא שהיא מסריחה, מבאסת וכואבת כמו אגרוף מזוין לבטן, אז למה אתה מתעקש עליה?"
"חמוד לך לקלל ככה" אמר באגביות

"תודה?" עניתי מבולבלת ולא הצלחתי לכבוש את חיוכי.

"אין על מה" אמר, משועשע מעט

"אידיוט. עכשיו איפה הייתי?"

"צעקת עליי בעניין האמת שביקשתי"

"אתה יודע מה? נגמרו לי הכוחות, בוא נשכח מזה וזהו."

"בטח, הכי קל לך פשוט לשכוח מזה..." הקניט "את פשוט שוכחת ממני ומכל מה שהיה. זורקת הכול וממשיכה הלאה במקום להתעמת איתי ולהגיד לי מה את באמת מרגישה"

"אני לא רואה שום טעם לעשות את זה. בשביל מה לטחון את החרא ולהציף אותו כל פעם מחדש? למי זה יביא תועלת?"

"אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה דיברת איתי בכזה להט ובכזו כנות בשיחה בינינו."

"חבל, כי אני הייתי אמיתית איתך לאורך כל הדרך. אף פעם לא הסתרתי ממך כלום"

"אף פעם? מוכנה להישבע על זה?" שאל והנהנתי בהחלטיות

"אז ברוח הכנות שתמיד שררה בינינו, כדבריך, תעני על שאלה אחת שבוערת בי הרבה זמן- למה את מרחיקה אותי?"

"אלון, יש לך חברה שתכף תהיה ארוסתך, זה למה. הקשר בינינו כבר לא מתאים"

"למה את מרחיקה אותי?" חזר על שאלתו

"ריחפת? הרגע הסברתי למה!" כעסתי

"למה את מרחיקה אותי?" שוב שאל

"כבר עניתי לך!"

"אני יודע" הביט בי

"אז למה אתה ממשיך לשאול אותי?"

"אני מניח שאני מחכה לתשובה שאאמין לה"

"זו הסיבה, באמת..."

"מצטער, אני לא קונה את זה."

"אלון, השיחה הזו איבדה מהטעם שלה. אתה ממשיך לשאול את אותה השאלה ומצפה לתשובה שונה, אבל אין כזו. אתה יכול ללכת עכשיו?"

"למה?"

"כי אני רוצה להישאר לבד"

"למה? יש לך משהו יותר חשוב לעשות?"

"אתה יכול להיות ממש קרציה לפעמים, אתה יודע את זה!?" התרגזתי

"גם את!"

"סליחה??"

"כן, אלמה. את קרציה! גדולה."

"מי אתה חושב שאתה בכלל!? חוצפן, זה מה שאתה."

"אני אגיד לך בדיוק מי אני" תפס בידי בנחישות והצמיד אותי אליו.

הלב שלי החל לפעום בחוזקה, כמעט יוצא מחזי. מרוב ההלם לא יכולתי להוציא מילה מפי

"זה שרוצה לעשות את מה שאני עומד לעשות כבר הרבה זמן" התוודה בחיוך שובב

ברגע אחד רכן לעברי, מרפרף בשפתיו על שפתיי, חמימות ועדינות ומעביר זרמים חשמליים בכל גופי, גורם לו לדרוש עוד וברגע השני ידו מרימה את סנטרי אליו ונשיקתנו מעמיקה.

אני כורכת את ידיי סביבו, מתמלאת בחמימות המתוקה של התמסרותו המוחלטת אליי, מתענגת על כל שנייה בה אני נושמת אותו אליי והוא מלטף בעדינות את גבי. בכל נגיעה גופי מתלהט במיליארד זרמים מחשלמים, שעוברים בגופי כמו מסילות רכבת.

הרגשתי את כל החומות, השקרים והדברים שחוצצים בינינו מתפוגגים ומתמוססים כלא היו. למשך 10 שניות שנדמו כנצח היינו רק אני והוא, שבויים.

הנשיקה שלו הייתה לחה ומתוקה, מלאת אהבה. כששפתינו התנתקו הרגשתי קור וחום פושטים בי לסירוגין ונרעדתי. הוא עדיין החזיק אותי קרובה אליו, מצמיד את ראשו אל ראשי

"אני זה שאוהב אותך" לחש, מעלה סומק על לחיי וחיוך על שפתיי שעד לפני רגע נישק ברוך בלתי צפוי.

"גם אני אותך" לחשתי חזרה את הדבר החזק ביותר שהרגשתי מעולם

בחנתי את פניו, מעבירה את ידי על תווי פניו ועל חיוכו היפה. החלקתי את ידי מפניו אל עורפו והידקתי אותו אליי לחיבוק חזק.

הוא הרחיק אותי מעט והביט בפניי. עצמתי את עיניי בתקווה שיישק לי שוב אך הוא הרים את ידי מנשק את אצבעותיי, אחת אחת. לאט לאט במעלה הזרוע, האמה והכתף שותל נשיקות קטנות לאורכן, דבר שגרם לי לצחקק. לאחר מכן עבר אל צווארי, הטיתי את ראשי לאחור בעיניים עצומות בעוד שפתיו זזות במעלה צווארי באיטיות מייסרת עד שלבסוף נישק את שפתיי שוב, ידיו על מותניי.