המקום היה מקושט באופן יפייפה. לאורך שביל הכניסה היה פרוש שטיח אדום ועששיות מאירות את הדרך.
"ממש השקיעו" משכתי במרפקה של טליה כשנכנסנו פנימה
"מאוד. זה מקום מאוד אקסלוסיבי, של פלצנים עשירים."
"אז איך נכנסנו ועוד בהתראה קצרה?" תהמתי
"אל תשאלי יותר מידי שאלות. פשוט תהני" המליצה
לא יכולתי להסיר את עיניי מיופי המסיכות, הפרחים בכל פינה, הנברשות הקלאסיות. הכול היה כמו באגדות. פשוט וואו
"אני הולכת לבקש לשתות. רוצים משהו?"
"לא, תודה." ענו. האמת חיפשתי תירוץ להיעלם ולתת להם קצת פרטיות, מביך להיות הגלגל השלישי
"היי," ניגשתי אל הברמן "אפשר קולה בבקבוק סגור?"
"בטח." חייך "את אחת מאלו ששומרות על עצמן?"
"למה אתה מתכוון?"
"את יודעת, הבחורות שמפחדות שיכניסו להן משהו למשקה אז הן מבקשות בקבוק סגור."
"אתה יודע, עדיף להיזהר מאשר להצטער"
"בואי, שבי. תראי איך אני מעביר את הקולה מבקבוק סגור לגמרי לכוס מפוארת עם קרח ולימון, בלי להכניס כלום."
"לא, זה בסדר. הקולה בבקבוק מספיקה לי."
"לא במשמרת שלי. לבחורה קלאסית כמוך מגיע להגיש לה את המשקה בצורה האלגנטית ביותר."
"אוקי." חייכתי והתיישבתי
אכן עקבתי אחרי צעדיו עד שהניח את הכוס בפניי, "תודה" אמרתי לבסוף
"אני יואב. ומי את, יצור יפייפה שכמוך?"
"נעים מאוד. אני אלמה" הושטתי את ידי והוא נישק אותה. הסמקתי בתגובה
"עם מי את כאן, אלמה? אם יותר לי לשאול"
"עם זוג חברים. ברחתי כדי לתת להם קצת זמן איכות"
"אהה, הגלגל השלישי. תמיד כיף. את מוזמנת להישאר כאן ולארח לי חברה, אם את מעוניינת"
"אולי לכמה דקות.." הסכמתי
"לכבוד הוא לי"
המשכנו לשוחח בינתיים עד שניגש אליי בחור נוסף
"אלמה? אלמה חסון?" הביט בי כמזהה חבר ותיק
"כן.." השבתי בחשדנות
"את לא מזהה אותי, אני מבין"
"עם המסכה, לא. סורי" משכתי בכתפיי והוא הוריד את המסכה
"ירין! בטח, עכשיו אני מזהה" אורו עיניי והוא חיבק אותי בתגובה
"רוצה לרקוד איתי?"
"בכיף." עניתי והוא משך אותי לכיוון רחבת הריקודים "היה נעים לשוחח איתך, יואב. תודה" קראתי לעברו ולא שמעתי את תשובתו
ירין העלה אותי על הרחבה ורקדנו בשקט צמודים כמתבקש בשיר כמו "Thinking out loud". הוא העביר בי תחושות נעימות, צמוד אליי. תחושות שכבר הספקתי לשכוח.
אהבתי את העובדה שהוא לא ניסה לברבר או לגעת בי, פשוט נתן לשקט ולשיר לסחוף אותנו.
"we found love right where we are" התנגנה השורה האחרונה של השיר ופקחתי את עיניי בסיומה, מוקסמת מעט.
"וואו," אמר
"טוב לראות אותך ירין, עבר הרבה זמן" חייכתי אליו
"גם אני שמח לפגוש אותך. מאז שנודע לי שנפרדת מחבר שלך, לא הפסקתי לחשוב עלייך"
"באמת?" אמרתי נבוכה
"באמת" הרים את מבטי אליו, "רציתי להציע לך לצאת אבל לא היה לי אומץ"
"אני אשמח לצאת איתך, ירין." אחזתי בידו
"לא הכרתי את הצד הזה בך, אלמה, הישיר. אני ממש שמח לראות אותו בך."
"גם אני לא הכרתי את הצד הזה בי. גיליתי אותו עכשיו, איתך." הבטתי בו והוא בתגובה התכופף ונשק לי בלחי, קרוב לשפתיים.
אני מרשה לעצמי היום לחוש את התחושות האלו, בעוצמות כאלו, בזכות אלון. הוא היה זה שפרץ את החומות והכריח אותי להיפתח, לתת לעצמי להיות פגיעה ובכך אולי לזכות באהבה.
אמא צדקה. הוא היה האהבה הראשונה שלי שהגיעה כדי שאכיר את אהבת האמת שלי ואני מוכנה לתת לה הזדמנות.
"בוא תכיר את החברים שלי" אחזתי בידו והנחתי את ראשי על זרועו.
YOU ARE READING
זה הסיפור שלנו
Roman d'amourלפעמים אנשים בונים חומות כדי לראות למי אכפת מספיק כדי להרוס אותן עם נקודה זו מתחיל גם הסיפור שלנו, אבל לפני זה- הקדמה החיים האירו פנים אל אלמה בילדותה, לא חסר לה דבר והיא הייתה מוקפת בחברות אוהבות. כל זה השתנה כשעלתה לתיכון בבית הספר החדש בו התרחש...
