זה הסיפור שלנו

פרק 46

"איך הולך עם ירין?" שואל יונתן לפתע
"הולך טוב. ממש טוב." חייכתי והמשכתי לאכול
"אני שמח לשמוע.."
"למה אתה שואל?" תמהתי
"אלון יצר איתך קשר לאחרונה?"
"לא, לא דיברנו מאז... קרה משהו שאני צריכה לדעת עליו?" אחזה בי בהלה קטנה
"לא משהו רע. אתמול הוא התקשר אליי.."
"אה. ומה הוא רצה?" הייתה לי הרגשה שהוא רוצה שאשאל
"הוא מתחתן." ירה במהירות
הרגשתי את האוכל עומד לי בגרון והכרחתי את עצמי לבלוע אותו
"בשעה טובה." אמרתי לבסוף
"אני מצטער. חשבתי שעדיף שתשמעי את זה ממני..." טפח על כתפי
"לא, זה בסדר. אני בסדר" טפחתי בחזרה על כף ידו
"באמת? לא כואב לך?"
"חשבתי שכן, אבל עכשיו הבנתי שזה כבר לא זה בינינו... הוא אמר שהוא היה מאוהב בי מגיל 16, כנראה שעד לנקודה בה התחלנו להיות ביחד הוא כבר התבגר."
"כן, לפעמים אתה עורג למשהו כ''כ הרבה זמן ואז כשאתה משיג אותו, אתה מגלה שזה כבר לא מתאים לך. אתה לא רוצה בו יותר."
"א' כל, אאוץ'. וב' כל, אני מבינה את זה עכשיו. בזכות ירין."
"שמח לשמוע, סיס."
"מי זו? הכלה, זאת אומרת..." שאלתי והוא הביט בי במצח מקומט בדאגה מעורה ברחמים
"מור?" השתאתי
"מסתבר, שהוא חזר אליה וביקש את סליחתה... היא סלחה לו כמובן."
"הבנתי.. האמת, מזה אני מאוכזבת, אני לא אשקר. איתה??"
"בואי נעזוב את הבחור. שיחיה את החיים שלו. העיקר שלא יערב אותנו בבלגן שלו יותר." רגז
"אני מניחה שהוא הזמין אותך לחתונה, אם הוא התקשר.."
"כן, הוא הזמין אותי. רוצה לבוא איתי?" התלוצץ
"ממש." גלגלתי עיניים "ואתה הולך?"
"אני חושב שכן, בכל זאת היינו חברים מכיתה א'.."
"כואב לי שפירקתם את החברות ביניכם בגללי."
"לא בגללך. בשבילך"
"לא היית צריך לעשות את זה. אז הייתי מתמודדת, מה לעשות?"
"לא יכולתי לסבול את זה שהוא פגע בך. כל פעם שהסתכלתי בו הרגשתי את העצבים מטפסים לי למוח... משפחה יותר חשובה מחברים, תמיד. תזכרי את זה."
"תהיה בטוח שאזכור."
"טוב, אני זז." קם והניח את כליו בכיור.
"ביי" נפרדתי ממנו והוא יצא. משאיר אותי לבדי, עם המחשבות.
הדלקתי את הטלפון וחייגתי לטליה, המגדלור שלי במקרים רבים כאלו ואחרים.
"מה קורה, ילדה?"
"אלון מתחתן" אמרתי ללא שהות
"מה?? באמת??"
"ביקר לי. עכשיו יונתן סיפר לי שהוא התקשר להזמין אותו אתמול."
"יואו, אני לא מאמינה. מי הכלה?"
"תנחשי."
"אל תגידי שזו האקסית שהוא התכוון להציע לה לפנייך. מור משהו, לא?"
"זאת ולא אחרת"
"די. איזה בן זונה! איך הוא מעז לעשות דבר כזה? איך היא קיבלה אותו חזרה בכלל?"
"נואשת בדיוק כמוהו." אמרתי בשיויון נפש
"מה את מרגישה? מבואסת, כועסת? רוצה לעצור אותו?"
"ממש לא, לא זה ולא זה. אני מודה שהתאכזבתי כששמעתי שזו מור"
"ברור."
"אבל אני בסדר עם זה. הוא הרי אמר שהוא רוצה להתחתן ולהתמסד, אז אין לי מה להתמרמר עליו."
"נפרדתם בגלל זה..." הוסיפה
"נכון, אז למה יש לי לצפות? זה לא מפריע לי, אני בטוחה."
"את לא משקרת לי? או לעצמך?"
"לא. יש לי את ירין" חייכתי חיוך מטופש
"אתם ביחד רק שלושה חודשים וכבר הוא מחק את אלון? מרשים! הבחור טוב."
"הוא באמת בחור טוב. הוא מאתגר אותי אבל לא מפסיק להיות הג'נטלמן שהוא, הוא גורם לי להרגיש טוב."
"אני ממש שמחה לשמוע את זה"
"זה לא אומר שהוא מחק את אלון. הוא היה האהבה הראשונה שלי ותמיד יהיה אבל זה מה שהוא יישאר, זיכרון מתוק. מערכת יחסים שעזרה לי להתפתח ולהיות מוכנה לדבר הרבה יותר טוב ונכון."
"מהמם."
"אולי נהיה כמוכם בסוף" התלוצצתי
"אני בטוחה שתהיו יותר מאיתנו. וגם אם לא, אל תאבדי את הביטחון החדש שאימצת. הוא מחמיא לך מאוד"
"תסמכי עליי."
"את מתכוונת ללכת לחתונה?"
"נראה לך? זה לא בשבילי הדרמות שיווצרו שם אם אעשה את זה. אני צריכה לתת לו מרחב להיות מאושר ולבנות חיים, בלעדיי. אם אלך, סתם אעורר את העבר ואטריד אותו."
"צודקת. תתרכזי בחיים שלך, בתואר שלך ובחבר שלך."
"זה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות."