"אלון, די כבר. אני באמצע יום עמוס במשרד. אתה לא שם לב שאתה מחפש לריב על כל דבר קטן??" לחשתי בכעס וראיתי את קסם מתקרבת אליי,
"חכה שנייה על הקו" הנחתי יד על הטלפון, "מה קורה, קסם?"
"אלמה את חייבת להפסיק עם השיחות, זה אוביאס. ראיתי את המפקדים בוחנים אותך והם לא מרוצים. שלא יעלו אותך למשפט משמעת"
"תודה, קסם. שתי דקות אני חוזרת"
"מקווה שהם לא ישימו לב"
"מקסימום..." משכתי בכתפיי
"אתה רואה למה אתה גורם אלון? המפקדים בוחנים אותי בגלל ההפסקות שאני לוקחת. בגללך." יריתי חזרה לטלפון
"מה אכפת לי? שיזדיינו המפקדים"
"אה לא אכפת לך ממני?"
"זה לא מה שאמרתי, אל תפני את האשמה אליי"
"הם הממונים עליי ואם הם לא מרוצים אני עלולה לחטוף, מה לא ברור כאן? לא היית בצבא?"
"הייתי. אבל לא נלחצתי מ'הממונים' עליי כמוכן, מי ישמע..."
"טוב, בסדר. עוד משהו, אלון?"
"כן. מי זה היה?"
"בפעם המאה אלון, זה היה חייל מהלשכה שביקש טפסים!"
"את יכולה להגיד גם פעם מאה ואחת, זה לא אמין. מה זה היה החיבוק שנתן לך? זו לא רק בקשת טפסים."
"עזוב את זה שאני בהלם שאתה מרגל אחריי, זה כלום וניפנפתי אותו ישר. למה אתה מתנהג ככה?"
"כי נשבר לי מהמצב הזה!!"
"פעם אמרת שאתה מוכן לעשות הכול בשבילנו וששום שירות צבאי לא יפריד בינינו"
"פעם באמת חשבתי ככה..." אמר בריחוק מסוים
"אוקי, אם זה היה רק פעם בשבילך אז אתה מוזמן לקום וללכת. אף אחד לא מחזיק אותך בכוח" כעסתי
"אני לא התכוונ-" ניסה להתגונן אך קטעתי אותו, לא שומעת דבר מבעד הדמעות
"אני צריכה ללכת, קוראים לי" מיהרתי לנתק
"אלמה, מה קרה?" הביטה בי קסם בפנים מודאגות כשהתיישבתי חזרה לשולחן שלי
"כלום, הכול בסדר." משכתי באפי
"ככה לא נראה בסדר, אלמה." הוכיחה אותי
"זה פשוט אלון, הוא משגע אותי אני כבר לא יודעת מה לחשוב... מה הוא רוצה..."
"כן, אי אפשר שלא לשמוע שאתם מתווכחים די הרבה בזמן האחרון. מה קורה?"
"אין לי מושג מה עובר עליו. פעם הקנאה שלו הייתה חמודה, אבל עכשיו הוא מרגל אחריי, מחטט לי בטלפון.. אני לא מסוגלת לנשום ליד גברים אחרים בגללו"
"וואו, קשוח"
"זה לא מילה"
"מה קרה עכשיו שגרם לו להתפוצץ?"
"זוכרת את החייל שבא אתמול וביקש טפסים? אז מסתבר שאחד מהחבר'ה כאן הוא מרגל של אלון ודיווח לו שהוא חיבק אותי."
"מי חיבק אותך? לידור? אין מה לדאוג, הוא מתחיל עם כל מה שזז. פשוט מתעלמים."
"תודה רבה באמת, תנסי להגיד את זה לאלון. זה מה שאני חוזרת ואומרת אבל הוא לא מאמין לי."
"לפי ההיכרות שלי איתך, את לא תשבי בשקט ופשוט תקבלי את זה. מה תעשי?"
"אם לא תהיה לי ברירה, אסיים איתו" השתנקות
"ככה? אחרי כל מה שעברתם??"
"קסם, אני כבר אובדת עצות. הוא לא האלון שהתאהבתי בו. הוא השתנה- נהיה קנאי, מרוחק, מחפש סיבות לריב ולא לדבר ימים שלמים."
"אבל זה אלון..."
"ואם הוא ימשיך במתכונת הזו, הוא כבר לא יהיה שלי. אני לא אסבול לשארית חיי רק כי אני אוהבת אותו. אני יכולה לחיות בלעדיו, את יודעת."
"את רוצה?"
"האמת? לא. אבל אם הוא יכריח אותי, אז לא תהיה לי ברירה. לפעמים החגיגה נגמרת..."
YOU ARE READING
זה הסיפור שלנו
Romantikלפעמים אנשים בונים חומות כדי לראות למי אכפת מספיק כדי להרוס אותן עם נקודה זו מתחיל גם הסיפור שלנו, אבל לפני זה- הקדמה החיים האירו פנים אל אלמה בילדותה, לא חסר לה דבר והיא הייתה מוקפת בחברות אוהבות. כל זה השתנה כשעלתה לתיכון בבית הספר החדש בו התרחש...
