את כל ההתרחשות במלואה אני יודעת רק בדיעבד, אחרי שהשלימו חלקים וסיפרו לי מה קרה אחרי שאיבדתי הכרה.
זכרתי במעומעם את עידו מגיע לחלץ אותנו והייתי אסירת תודה לו על כך.
את ההודעות הזועמות של אביאל על התמונות באינסטגרם מהבר ראיתי רק אחרי שהשתחררתי עם כל ההודעות מכולם.
'את מתנהגת כמו ילדה קטנה' נכתב
'אני לא מאמין! מה הילדותיות הזו?'
כמובן כשנודע לו מה קרה הוא הרגיש נורא והגיע לבקר אותי, ניסה לזכות במחילתי ולהתקרב אליי אבל האמת הייתה שאחרי השיחה בינינו, אלון השאיר אותי מבולבלת וגם נהניתי יותר בחברתו, הוא הגיע כל יום אחרי העבודה עד שהשתחררתי.
אני לא כועסת על אביאל אני פשוט מאוכזבת. מאוכזבת מההתנהגות שלו כי אפילו כשהוא ניסה להתקרב והגיע לבקר, הוא התנהג כמו ילד גחמן והזדעף כשראה את עידו מבקר אותי וזיהה אותו מהאינסטגרם, הוא שוכח שעידו הציל אותנו ובזכותו יש לו למי לקנא.
"החלטתי לסיים את הקשר בינינו"
"מה?"
"כן, טליה. אני מרגישה שהוא לא מתאים לי" הייתי חייבת להתייעץ איתה לפני שאני עושה את זה
"למה?"
"ככה!"
"ככה זו לא תשובה, אלמה. הוא ירצה לדעת למה"
"אין לי תשובה" משכתי בכתפיי
"שטות! שקרנית. ספרי מיד למה"
"אין למה. הוא לא מתאים לי נקודה."
"אלמה, אני יודעת שיש לך בעיות בקטע של להיפתח ולספר מה את מרגישה, אבל זה כבר פתטי! את לא ילדה קטנה את בוגרת. את צריכה לסיים את זה איתו יפה, הוא חבר של אחיך ואם לא תתני לו סיבה, זה ייגמר מכוער וסתם חבל"
"מה עם ההודעות שהשאיר לי אחרי הבר?"
"אוי, באמת.. איזה תירוץ מפגר וילדותי. מי לא היה משתגע מקנאה מזה. הוא לא ידע, אלמה."
"זה איכזב אותי מאוד"
"את יודעת מה? אל תספרי לי אם כל כך קשה לך. אבל אל תלכי אליו עם הסיבה הזו, כי היא מטומטמת ולא מתאימה לגילכם"
"טוב, אני אדבר איתך אח''כ, ביי"
"בהצלחה" ניתקה
אביאל? סימסתי לו
אלמה
בא לך לבוא אליי? נדבר קצת..
על מה?
תבוא, נדבר
אוקי, יש לי הרגשה מה את הולכת להגיד לי
לא, אין לך. תבוא...
אני אבוא בערב, חתם את ההתכתבות
"אז על מה רצית לדבר?" התיישב על הספסל
"אביאל, אני לא רוצה לפגוע בך."
"זה בסדר, אני יודע כבר מה תגידי..."
"באמת? מה?" שאלתי בצחוק
"את רוצה שאני אבשר לעצמי את החדשות הרעות? דרך נפלאה לרכך את המכה" צחק
"יש מצב.." השתהתי לדקה
"תשמע אביאל, באמת שאני לא רוצה לפגוע בך ולקלקל את החברות בינך לבין אחי. זה הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה, תאמין לי"
"אני מאמין לך. אין לך מה לדאוג, זה לא קשור אליו. זה קשור אליי ואלייך, לזה שאת מרגישה שאנחנו בשלבים שונים בקשר שלנו, אני צודק?"
"נכון. איך ידעת?"
"ציפור קטנה לחשה לי" תליתי בו עיניים משתאות, אלון דיבר?
"סתם, אני צוחק. פשוט ככה אני מרגיש בדיוק."
"אם גם אתה הרגשת ככה, למה לא אמרת כלום?"
"כמו שאמרת, בהתחלה לא רציתי לפגוע ולקלקל את הקשר עם אחיך אבל אח''כ חשבתי על זה לעומק והבנתי שזה לא זה. בלי לפגוע.."
"לא פוגע. אני שמחה שאתה משתף אותי מה אתה מרגיש"
"גם אני שמח. ברוב הפעמים לא היו בינינו שיחות עומק, לא כמו שיש לך אלון זאת אומרת"
"מה? מאיפה הבאת את זה?"
" אני רואה אתכם, מאז שהיית קטנה תמיד פנית אליו. בתחילה התכחשתי לזה כי רציתי להיאחז בך אבל עכשיו הבנתי שאין טעם. אני מורה, אדם בוגר ואם אני מחנך את התלמידים שלי להתבגר, גם אני צריך להקשיב לעצה של עצמי"
"יש לתלמידים שלך מזל גדול שיש להם אותך בחיים שלהם"
"לי יש מזל שיש לי אותך, בתור חברה. נכון?"
"ברור" אישרתי וחיבקתי אותו חזק
"תמיד אשאר חבר שלך את יודעת את זה? את תמיד יכולה לסמוך עליי מתי שתצטרכי"
"תודה אביאל, אתה מקסים וג'נטלמן לא מהעולם הזה"
"אל תתחנפי אליי"
"חוצפן" הכיתי בזרועו ושוב חיבקתי אותו. אני אוהבת אותו, כמו אח.
דבר אחד לא תפס את תשומת לבי. אלון שעמד ממרחק וראה אותנו מתחבקים אבל לא היה מספיק קרוב כדי לשמוע מה נאמר.
YOU ARE READING
זה הסיפור שלנו
Lãng mạnלפעמים אנשים בונים חומות כדי לראות למי אכפת מספיק כדי להרוס אותן עם נקודה זו מתחיל גם הסיפור שלנו, אבל לפני זה- הקדמה החיים האירו פנים אל אלמה בילדותה, לא חסר לה דבר והיא הייתה מוקפת בחברות אוהבות. כל זה השתנה כשעלתה לתיכון בבית הספר החדש בו התרחש...
