זה הסיפור שלנו

פרק 23

"היי" אומר ברוך כשאני מתעוררת שוב
"היי, אלון" ליטפתי את פניו והוא הופתע מהמגע היזום מצידי בינינו
"איך את מרגישה?" נישק את ידי והחזיק בה, לא מרפה
"יותר טוב, קצת מסוממת מהתרופות אז הרבה יותר טוב" צחקתי
"אני שמח, אין לך מושג כמה אני שמח"
"יש לי. תמיד היית כאן בשבילי" חיזקתי את אחיזתי בידו
"תמיד אהיה. מבטיח"
"באמת?"
"באמת באמת" שם יד על הלב
"תודה" אמרתי והתרוממתי לחבק את צווארו ונשקתי על לחיו באינסטינקט פתאומי
"אלמה, את בטוחה שאת בסדר?" הניח אותי חזרה על המיטה
"בטוחה." הבטחתי
"אוקי, אז תחזרי להתנהג כמו עצמך ואני ארגיש הרבה יותר טוב" צחק
"מה זאת אומרת 'כמו עצמי'? רעה?" התעצבתי
"לא רעה, מה פתאום. פשוט את מתנהגת קצת משונה, זה הכול."
"טוב בוא לא נשכח את העובדה שקיבלתי וואחד מכה לראש, אז אני לא בשיאי בדיוק היום"
"אל תזכירי לי את זה בכלל. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו איבדתי אותך..."
"אלון?"
"כן?"
"יש סיבה שלא עזבת לי את היד מהרגע שנכנסת אל החדר?"
"יש."
"והיא?"
"שאני לא רוצה שתהיי רחוקה ממני מספיק כדי שיקרה לך משהו כמו שקרה"
"מה?" שאלתי המומה
"שמעת מה אמרתי"
"שמעתי אבל לא היה לי מושג-"
"אלמה, את ערה!" קטע אותי אביאל ואלון מיהר להפריד בין ידינו
"כן, התעוררתי לפני כמה דקות" אמרתי עצובה מעט כיוון שחסרה לי חמימות כף ידו של אלון
"אני כל כך שמח שיצאת מזה בריאה ושלמה" התיישב לצידי במקום שאלון מיהר לפנות
"טוב, אני זז הביתה. ביי חבר'ה, תרגישי טוב אלמה." אמר אלון
"יאאלה אחי נדבר" ענה אביאל
"תודה, אלון. על הכול" השבתי גם אני
"אין על מה" פנה משם והלך.

***
מסתבר שלפי כל הסריקות שבוצעו לא נמצא נזק חמור לגולגולת או ממצאים אחרים חמורים, רק מכות יבשות שטופלו כראוי והשתחררתי כעבור 3 ימים.
טליה שוחררה גם היא רק עם מכות יבשות מס' ימים אחריי ועם עונש חמור מאביה.
הוא אמנם הצליח להשקיט את העובדה שביתו נהגה בשכרות, הודות למשרתו כעורך דין פלילי, לקשריו ולכספו אבל היא לא התחמקה מידו הקשה של אביה.

הוריי החליטו לארגן סעודת הודיה ואני התעקשתי שטליה והוריה יוזמנו. לא אכפת לי מה אחרים חושבים, טליה חברה שלי וברגע שראיתי אותה, למרות שבכינו בטלפון ביחד אחרי התאונה, רצתי אליה וחיבקתי אותה כמו שמעולם לא חיבקתי אף אחד אחר. אני אוהבת אותה לא משנה מה יקרה לנו, אני חייבת לה את החיים שלי - היא זו שהרימה אותי אחרי שהחיים שלי התפוררו לי בין הידיים והתחברה אליי כשכולם הרימו גבה וקיטלגו אותי
כ 'מוזרה ולא חברותית' היא הצילה אותי נפשית וזה לא פחות בעיניי מהושטת עזרה פיזית. מי יודע מה היה קורה לי בלעדיה, בודדה לגמרי...

***
"לחיי אלמה, שאלוקים שומר ותמיד ישמור עליה" קרא אבא והרים את כוס היין באוויר
"ולחיי טליה, בעלת תושיה שהצילה אותי ואותה" החוותי בכוסי לעברה.
דמעות זלגו על פניה לשמע הברכה כשהבטתי לעברה
"לחיים, לשמחה ולשלום" ענו