זה הסיפור שלנו

פרק 15

"אז... את תספרי לי עם מי את מסתובבת לאחרונה או שאני אצטרך לברר את זה בעצמי?" שאלה אמא
"מה?" החוורתי. היא יודעת על אלון... אהה זאת אומרת על אביאל? "אני לא מסתובבת עם אף אחד, מאיפה השטויות האלו?"
"משום מקום, סתם תחושה. אבל אם את אומרת שאין כלום אז אין כלום"
"כן. אני אומרת" תקפתי
"בסדר, בסדר. תשכחי שאמרתי משהו"
"כבר שכחתי" עניתי בציניות
"אל תשתפי את מי שסחבה אותך 9 חודשים בבטן והביאה אותך לחיים. ברור שטליה ושילת מספיק חשובות ממני כדי להתייעץ איתן" נעלבה
"אמא, אין כלום. אם היה משהו רציני הייתי משתפת אותך. נשבעת" הפשרתי
"אז יש משהו!" קפצה
"לא אמרתי את זה!"
"את כן! את אמרת 'אם היה משהו רציני' ז''א שיש משהו שעדיין לא הפך לרציני"
"בסדר, שרלוק. אני אפרד ממך כאן ואשאיר אותך עם הקונספירציות שלך, בהצלחה" פניתי ממנה.
"דרך אגב, עוד מעט מתחיל 'שובר שורות' שלא תפספסי'' זרקתי לחלל המסדרון
"באמת?" שמעתי אותה ממהרת לטלוויזיה, "מזל שהזכרת לי, לא הקלטתי!" צעקה בתשובה
היא לא תשתנה האישה הזו. מצחיק עד כמה אני מכירה אותה. היה לי מזל, גדול. חשבתי בעודי מגחכת לעצמי,
"ממה את כל כך מרוצה?" הבהיל אותי אלון בדרכו למטבח וקפצתי בבהלה
"מה נבהלת?" צחק
"לא נבהלתי. פשוט קטעת לי את חוט המחשבה ולא שמתי לב מי התקרב"
"אהה" גיחך
"באמת נו! טוב מה אני מתווכחת איתך, אתה אלוף בלעצבן" חבטתי בכתפו
"דאבל אאוץ' " זעק משפשף את כתפו בעוד אני צוחקת
"כנראה שצריך להיות אביאל כדי לקבל תשובה על מה את חושבת, אז לא משנה" זרק בארסיות
"מה אמרת?" שאלתי המומה
"אמרתי שאביאל ואת ממש קרובים. טוב לראות" משום מה לא קלטתי את הוייב שטוב לו.
"אלון, אל תתחיל. כל שיחה שלנו מגיעה לאביאל בסוף, תפסיק עם זה כבר. אני והוא לא מרגישים בנוח עם העקיצות האלו, זה כבר עוינות"
"עכשיו זה את והוא?" שאל בכאב
הבטתי בו מבולבלת והוספתי "בגללך עוד מישהו יידע מזה. אנחנו נסתבך ואני אחטוף על הראש מיונתן וההורים"
"אולי זה באמת עדיף" התריס כנגדי, "את אוהבת אותו בכלל???" שאל
נאלמתי דום. מה הוא שואל בעצם? אני לא יודעת את התשובה אבל עניתי "השתגעת? איך אפשר לאהוב מישהו אחרי כולה 2-3 דייטים בשבועיים? אנחנו רק מבלים ביחד זה לא שהוא הולך להציע לי נישואים מחר"
"חסר לו באמת..." מלמל
"מה זה?"
"כלום, אבל זה לא מה ששמעתי מהצד שלו."
"למה, מה שמעת מהצד שלו?"
"שטויות זה מה ששמעתי" זרק והתרחק ממני
"אלון!" קראתי "תחזור הנה, לא סיימנו לדבר" הוא רק נפנף בידו והמשיך ללכת