זה הסיפור שלנו

פרק 12

בדרך לים יונתן ואלון חשבו בטעות שהם נמצאים בקארפול והתחילו לזייף משה פרץ "יש לי אותך ואני לא צריך יותר כלום..." צווחו
"סתמווווו כבר, חבל שבאתי" אמרתי
"יאללה זרמי" ענה אלון "תשירי גם את"
"אין מצב"
"כן, נו, אלמה כשהיית קטנה חפרת לאבא באוזן עם הקלטת של פרפר נחמד באוטו"
"זה היה בגיל 4! מאיפה אתה זוכר את זה בכלל?"
"אני זוכר לך הכול. הכול רשום וחתום"
צחקתי ואלון אמר "גם אני זוכר את הקלטת הזו! היא הייתה צמודה אליה. שמעה אותה בלופים וכשהיא נשברה איך היא בכתה.. זוכר?"
"זוכר? אתה שברת אותה!"אמר יונתן
"זה היית אתה??" הזדעזעתי והכיתי בכתפו "רשע! איך התאבלתי עליה, כמעט שעה בכיתי"
"היי ומי קנה לך את דובשנית חצופה?" נעלב ושיפשף את כתפו "כיפרתי על מעשיי"
"אתה קנית לי אותה?" שאלתי בהפתעה. לא היה לי מושג שזה היה הוא... היא פשוט הייתה מונחת על המיטה שלי והנחתי שהיא מאמא ואבא. זו הייתה הבובה האהובה עליי.
"כן, הרגשתי רע בגלל ששברתי את הקלטת אז לקחתי את הגרושים שחסכתי וקניתי לך אותה כפיצוי"
"וואלה" שקעתי בהרהורים, "איזה גבר" אמר יונתן וטפח על גבו כל כך חזק שהייתי בטוחה שהזיז לו חוליה שם.
את שאר הנסיעה העברנו בזיופים בקולי קולות. כן, כן אפילו אני. מפתיע...

הגענו לים ואני הלכתי לחפש מקום בזמן שהם מחנים ומורידים את הציוד, שלא יחשבו שאני אסחב את הכובד הזה בעצמי עד למקום המעולה שמצאתי. אלון ויונתן הניחו את הדברים והתמקמנו, אני פרשתי מחצלת נפרדת והורדתי את השמלה כדי להישאר עם בגד הים השחור ומשקפי שמש לבנות. הרגשתי במבטים שנשלחו אליי מהקבוצה שהתמקמה בסמוך אבל התעלמתי מהם, שיבושם להם. אני באתי להירגע, נשכבתי על המחצלת ושמתי מוזיקה באוזניות, נותנת לשמש ללטף את העור שלי.
אחרי רבע שעה בתנוחה הזו, מישהו הסתיר לי את השמש ואני התרוממתי לראות מי האמיץ. זה היה אלון שהושיט לי את ידו וקרא "בואי תיכנסי איתנו קצת.."
"לא, זה לא בשבילי הים והמים אני מעדיפה את השמש בחוף"
"בואי נו. סמכי עליי" אמר ואחזתי בידו כדי להתרומם. כשנגעתי בידו הרגשתי זרם משונה בינינו ומיהרתי לנתק את ידי מידו.
הוא חייך ומשך אותי למים, שם חיכה לי אמבוש עם הפגזות מים מכל עבר.
"די!" צעקתי, אבל עדיף לדבר לקיר הוא ישמע אותי יותר טוב משניהם.
בזמן שיונתן הלך לקנות גלידה, אלון ואני יצאנו מהמים וייבשנו את עצמנו במגבת "אלמה," פנה אליי אלון "אני רוצה שתדעי שאני לא מתחרט על זה שדיברתי עם ההורים שלך. הייתי מודאג וחסר אונים, לא ידעתי איך לגרום לכך שזה לא יקרה שוב אבל אני מצטער על איך שזה יצא"
"בסדר, אלון, הכול טוב בינינו" אמרתי בחיוך. הוא חייך בחזרה חיוך מקסים "מעולה"
מה קורה לי? חיוך מקסים? מיהרתי להתעסק עם הטלפון, להסיח את דעתי מהמחשבה הזו. אביאל התבאס שלא הצטרף אלינו אבל הרגעתי אותו שהוא לא מפסיד כלום. שקר גס. נהניתי מאוד אבל אני לא אגיד לו את זה, במיוחד עכשיו כשהייתי יותר קרירה אליו...
התנתקתי מהטלפון והלכתי לשבת עם יונתן ואלון עד השעה 6 בערב כשהתקפלנו חזרה הביתה. "היה לי כיף אתכם" אמרתי מנומנמת "תודה",
"אין על מה" אמר אלון