זה הסיפור שלנו

פרק 11

בבוקר כשהתעוררתי הרגשתי יותר טוב. אחרי כל הלילות והבקרים הלחוצים שעברו עליי בתקופת התיכון עם הבגרויות, קמתי רגועה ביקיצה טבעית.
הדלקתי את המסך כדי לבדוק את השעה וראיתי הודעה מאביאל משעה 09:15 :
בוקר טוב יפה שלי! שיהיה לך יום יפה ממש כמוך. חושב עלייך
נשכתי את שפתי התחתונה. מחשבה חמודה אבל הוא מתקדם מהר מידי לטעמי.
בוקר מעולה, אביאל. נהנתי איתך מאוד אתמול(: עניתי וכיביתי את המסך.
השעה 11 הוא לא יענה עכשיו, הוא באמצע שיעור.
אני חופשייה, קמתי מרוצה וציחצחתי שיניים. ניגשתי למטבח ולהפתעתי מצאתי את אלון.
מה הוא עושה פה? יונתן בעבודה.. הלוואי שלא יגיד כלום על אתמול בלילה, אם ראה.
"בוקר טוב" השתעל
"בוקר," השבתי "מה אתה עושה פה? יונתן בעבודה."
"פתאום את מתעניינת? חשבתי שאת מתעלמת ממני. אפילו בוקר טוב לא אמרת לי"
"שלא תטעה, אני מתעלמת ממך. פשוט רוצה לוודא שלא באת לרצוח אותי בשנתי"
"יונתן פה, מתארגן. הברזנו מעבודה, הולכים לים"
"הממ" המהמתי בנימה ספקנית
"את יכולה לבוא אם את רוצה" הציע עם זיק תקווה בעיניו
"תשמע, אני לא יודעת מה הבעיה שלך ואני בטוחה שקשה להגות אותה אבל למה נראה לך שאני ארצה לבלות איתכם?"
הוא רק הניד בראשו ויצא מהמטבח. איזה אמיץ!
התיישבתי מול 'חברים' בטלוויזיה הגדולה בסלון. ובדיוק כשהתחלתי להירגע מהחוצפה והחוסר הבושה של אלון, יונתן החליט להיעמד מול הטלוויזיה
"נו? כמה זמן את מתכוונת לכעוס עליי?" התחנף
"זוז, אתה מסתיר"
"אה, טעות.. נסי שוב. הפעם בטון יותר חביב."
"למה לי? אתה חתיכת מלשן! אני חיפיתי עלייך במקרה עם האוטו של אבא ואפילו הלוותי לך כסף לתיקון. ככה אתה גומל לי? אתה והחבר האידיוט שלך שזה קרה די באשמתו!?" הצבעתי על אלון שעמד בכניסה
"אלמה, מה את ילדה קטנה? הדאגת אותנו. מה חשבת שנעשה? נשב בחיבוק ידיים אחרי שראינו אותך ככה? חשבתי שאני מת כשראיתי אותך שיכורה. חשבתי שעשו לך משהו ואלון כמעט ניגש ופירק לבחור את העצמות" אלון השפיל את מבטו במבוכה פתאומית.
"יאללה תסלחי לנו ובואי איתנו לים. הכיסוח של אמא הגיע לך האמת"
"נראה לך שככה תפייס אותי? תשכח מזה."
"אז הכול טוב?"
"לא. ביי, הייתם"
"מה את רוצה, שאני אתחנן בפנייך?"
"אולי, אבל זה לא יעזור לך" גיחכתי
"טוב, אני מכיר שיטה שתמיד עובדת"
"באמת? יופי -" אפילו לא סיימתי את המשפט והוא הרים אותי על גבו והתחיל לדגדג אותי. אני שונאת שהוא עושה את זה! אני רגישה לדיגדוגים.
"די, תוריד!" הכיתי בגבו
"נו אז את סולחת או שאני לא מפסיק"
"תוריד אותי או שאני מתקשרת לאבא" צחקתי
"אני מבין מזה שכן." אמר והוריד אותי "נו, למה את מחכה? לכי להתארגן וזריז"
" לא אמרתי שאני באה" שילבתי ידיים בזעף "עופי!" צעק ורצתי לחדר, עוקפת את אלון.