זה הסיפור שלנו

פרק 8

יום חמישי הגיע מהר מידי. למרות שביומיים האחרונים התכתבנו והחלפנו חיוכים כשנתקלנו זה בזו במסדרון, לא הצלחתי להתנער מהחשש שתקף אותי כשיום חמישי התקרב.
מיותר לציין שעם אלון לא החלפתי מילה ובקושי חצי מילה עם יונתן. אחרי שהוא מכר אותי במקום לחפות עליי מול אבא ואמא ובכך להחזיר לי טובה על זה שחיפיתי עליו פעם קודמת כשהתנגש עם האוטו של אבא והיה צריך להחליף את החלקים (היקרים!) בשקט, לא מגיעה לו התייחסות ממני. עם ההורים המצב השתפר, כמו תמיד.

העצבנות והמתח שלי נבעו בעיקר בגלל אלון.
בכל פעם שאביאל ואני החלפנו מבטים וחיוכים ראיתי בזוית העין את אלון. היה מבט חושד בעיניו ולעיתים גם עצוב, מרוחק. כששם לב אליי, מביטה בו הסיט את מבטו.
הייתי צריכה להפריד תגרה שפרצה ביניהם פעם אחת. אלון כמעט הכה את אביאל ואני נעמדתי מולו, להגן עליו. כשאלון ראה אותי, הוא הסתובב והלך.
"מה קרה פה??" הזדעקתי אל אביאל ועזרתי לו להתרומם
"בגלל שיחה שהייתה בינינו, עזבי. לא משנה" ענה ופניי התקמטו בדאגה
"היי," ליטף את פניי "הכול בסדר. מחכה ליום חמישי"
"גם אני" השבתי והחלטתי להעמיד פנים שלא ראיתי כלום. אלון לא יהרוס את זה.
אביאל ממש חמוד ומנומס וחבר טוב, אני אצא איתו ולא מעניין אותי מה הוא חושב. למה הוא חייב להרוס?
ומה שהכי הורג אותי הוא שאני לא מצליחה להבין למה אני מנסה לתרץ היציאה עם אביאל ולחשוב מה הבעיה של אלון...
מה אכפת לי ממנו?

***
התחלתי להתלבש בשעה 19:00 כיון שלא היה לי מושג לאן הוא לוקח אותי, לא יכולתי לדעת מה ללבוש. הייתי פקעת עצבים והוצאתי חצי ארון עד שלמזלי הטוב, טליה חזתה שאהיה במצוקה והגיעה לעזור לי- נפשית ומלתחתית
"תלבשי את השמלה השחורה, אני רוצה איך היא יושבת עלייך"
"אז נלך על שמלה? אבל אם זה לא יתאים למקום שהוא לוקח אותי?" אמרתי בזמן שהחלפתי
"זה יתאים. אין מצב שהוא ייקח אותך למקום משונה... זה דייט ראשון" ענתה
"טוב. איך זה?" דיגמנתי לה
"לא," עיקמה את האף "תוציאי את השמלה הורודה משיפון, הפרחונית שמגיעה מעל הברך" הצביעה והחלפתי שוב
"זאת ה-אחת" ספקה כפיים "היא קז'ואלית יפייפיה ולא יותר מידי מפוארת ורצינית. מתאימה לטיול בים, לדייט קליל. כמו אביאל" צחקה
"אם את אומרת כנראה שאת יודעת. תודה, הצלת אותי" התכופפתי להוציא סנדלי עקב ורודות באותו גוון עם עקב כסוף,
"מהמם" קלעה צמה צדדית לשיערי בעוד אני מתאפרת מול המראה.
השעה הייתה כבר 20:05 כשהטלפון שלי צלצל. על הצג היה אביאל שמחכה למטה. נתקפתי פחד קטן ועניתי " 2 דקות אני למטה"
"סבבה, רק אל תייבשי אותי" ביקש וניתק
וואו, מישהו קצת קצר בזמן. מה הלחץ, יש לו עוד דייט אחריי? זעפתי לעצמי.
"הי, לנער מחשבות רעות. את מהממת, חכמה וטובה. מי לא יתאהב בך?" ניערה אותי טליה
"תודה, אני אעדכן אותך" הפרחתי לעברה נשיקה ומיהרתי ליציאה
"הי, לאן את הלכת לבושה ככה יפה?" שאל אלון כשנתקלתי בו במסדרון
"למה? יש הערות, טענות, מענות?" השבתי בהתרסה
הוא נאנח ושיפשף את עיניו "לא, רק רציתי להחמיא, חסרת נימוס שכמוך. בהצלחה לך" עקף אותי וטרק את הדלת. אידיוט ילדותי.
ירדתי ונכנסתי אל הרכב של אביאל למושב הקדמי, קצת מהססת. הוא נשק ללחיי והחמיא "וואו, את נראית מדהים, בר מזל אני" חייכתי אליו אבל לא הצלחתי להשתחרר מהתחושה הרעה שתקפה אותי.