זה הסיפור שלנו

פרק 20

כעבור 20 דק' ישבנו כולם במין בר-מסעדה מוחשך כזה, די מגניב. הייתה מוזיקה טובה ואוכל מעולה.
הרוב כאן חברים של טליה, אבל הכרתי כמה בנות וחלק מהבנים. הייתי שקועה בשיחה עם טליה על הבחורה מולנו שנמרחת על עידו בלי בושה כשפתאום הוא הסב את מבטו אליי ומיהרנו להשפיל את המבט לטלפון ולצחקק.
הרמתי את עיניי אליו אחרי כמה שניות בהן נעץ בי את מבטו וחיוך התפשט על פניו. לפתע הוא קם ממושבו בקצה השני של השולחן והחל להתקרב לעברי,
"היי אלמה" הגביר את קולו מעל המוזיקה ורכן כלפיי
"הי עידו, טוב לראות אותך" השבתי
"אותי? טוב לראות אותך.. חודשים לא ראיתי אותך ביציאה שלנו"
"ככה יצא," צחקתי "זה לא בכוונה"
"מזל, כבר התחלתי להיעלב אולי את לא רוצה לבלות איתי אחרי שהחזקתי אותך חצי מעולפת במסיבת סיום שלך"
"מה פתאום!?"
"פיתום ורעמסס" צחק
"בדיחה מעאפנה" הקנטתי אותו
"אני לא בשיאי הערב. חכי כמה שעות מופע סטנד אפ אני אפתח פה"
"אני מחכה"
"וואלה.." הרים גבה
"וואלה." קבעתי
"אני רוצה שנעשה סלפי להצניח את הרגע שאת פה איתנו. אחרת לא יאמינו לי"
"עכשיו או שגם לזה אני צריכה לחכות בתור?" צחקתי והנדתי בראשי לעבר ה'מעריצה' שלו עם המבטים העוינים
"אה, שטויות" נפנף בידו בביטול
"בטוח, שובר לבבות?"
"בטוח כמו תפוח" אמר בתגובה והוציא הטלפון מהכיס. התקרבתי אליו והצמדתי את ראשי לראשו מניחה יד על כתפו,
"ככה טוב?"
"מעולה" הוא צילם כמה תמונות, בחלקן אני צוחקת באחרות מחייכת חיוך שהרבה זמן לא חייכתי.
"כמובן שאתה שולח לי אותן"
"לא הייתי מעיז לעשות אחרת"
"טוב מאוד, חייל" אמרתי והוא הוציא לשון בתגובה
"דרך אגב, תודה על העזרה באותו יום במועדון. לא הייתי יכולה לעמוד בלעדייך, מתוק אמיתי אתה" צבטתי בלחייו
"מתי שתרצי, את יכולה להסתמך עליי. בסוף הסתדרת עם הכעסנים שחטפו אותך מהידיים שלי? השחרחר נראה כאילו הוא עוד שנייה מפוצץ אותי מכות"
"אלון. כן, יש לו את זה. הוא מגונן יתר על המידה"
"מה לעשות, לא הייתי מצפה אחרת מאחיך"
"הוא לא אחי." עניתי
"אה, אז הוא סתם דפוק"
"כן משהו כזה..." צחקתי
"טוב, אני אחזור לחברים שלי ששותים את עצמם לדעת, נתראה עוד מעט"
"נתראה," צחקתי ופניתי לטליה שהחזיקה עוד כוסית בידה. יופי, עכשיו הטרמפ שלי שיכורה