התעוררתי למשמע רחשי רקע של בית חולים. הילוך האחיות במסדרון, פטפוטי הרופאים, רעשי המכונות.
הכול נשמע זר ושקט באופן מפחיד. פקחתי את עיני למחצה, רואה את ההורים שלי שמוטי כתפיים משוחחים ביניהם בכורסא שלצידי. לפתע אבא מסיט מבטו אליי וקורא "היא מתעוררת!" אמא רצה אל האחות שתקרא לרופא
"הי, מתוקה" אומר אבא בהקלה ומלטף את ראשי. אני רוצה להגיב אבל לא מצליחה להוציא הגה, ראשי כואב בטירוף. אבי נשטף דאגה כשראה שאיני מגיבה
אמא חזרה לחדר עם הבשורה שהרופא מגיע ואבא צעק אליה, מתוסכל
"היא לא עונה! בירכתי אותה לשלום והיא הביטה בי ולא ענתה!" בכה
"די, אבירם. הכול יהיה בסדר" ליטפה את גבו.
אני יודעת מה עובר לה בראש. היא חושבת שהיא חייבת לשמור על קור רוח עכשיו, כי אם שניהם יקרסו זה לא ישפר את מצבי.
הרופא נכנס לחדר, מעיין בגיליון רפואי.
"משפחת חסון?" שאל
"כן, אנחנו." ענתה אמא "הזעקנו אותך מיד כשהתעוררה, כפי שביקשת"
"מעולה"
"מעולה... מה מעולה בזה שהבת שלי שוכבת כאן במיטת בית חולים!?" אבא הרים את קולו
"די, אבירם" הפצירה אמא
"מר חסון, אני מבין שהמצב לא פשוט אבל לא יכולנו לעשות הרבה עד שתתעורר ונוכל לתקשר איתה."
"היא לא עונה. ניסיתי לדבר איתה ואין תגובה" אמר בכאב
"ברשותך, אני אנסה שוב"
"אלמה, את שומעת אותי?" שואל בקול רם.
אני שומעת ורואה הכול, פשוט לא מסוגלת להזיז את ראשי או לדבר, כואב לי כל כך אבל אני חייבת לעשות מאמץ, להרגיע אותם. אימצתי את כל כוחי ולמרות כאב הראש והגרון היבש הצלחתי למלמל בקול חלוש, "אני.. שומעת.. אותך"
"ילדה טובה, התקדמות מעולה" הוארו פניו לרגע
"את מסוגלת להניע את היד עבורי?"
"זה לא מספיק!" התרעם אבא
"מר חסון, אני מבקש." נזף הרופא ואמא שלחה אותו לקנות כוס קפה
ניסיתי שוב להתרכז ולאסוף כוח להניע מעט את היד אחרי שאבא הוציא אותי מריכוז בתגובתו והצלחתי. פתחתי וסגרתי את היד לסירוגין
"טוב מאוד. את יכולה להגיד לי מה את מרגישה?"
"הראש כואב... גרון יבש..." עניתי
"אל תדאגי, נטפל בזה." הנהן ופנה אל האחות " אחות, תחברי אותה בבקשה לנוזלים ותני לה תרופה לכאבי הראש בזמן שאני משוחח עם ההורים."
אבא כבר הספיק לחזור לחדר והרופא ביקש מהם לגשת איתו הצידה, בפרטיות
לא הקשבתי לדבריהם כי הרגשתי את מחט העירוי חודרת אל עורי ובצבצה בתוכי זעקת כאב קטנה. מצחיק שאחרי המכה שקיבלתי, מחט עירוי מוציאה ממני תגובת כאב אבל התרופה והנוזלים החלו להשפיע עליי והרגשתי השתפרה.
היו לי הרבה שאלות כמו איפה טליה ומה קרה לה אבל הרגשתי שזה לא הזמן לשאול והנחתי לעיניי להיעצם בדיוק כשבפתח עמד אלון עם מבט מודאג בעיניו שלא ראיתי מיימי, איזה מתוק. הוא בא עד לכאן? בשבילי?
YOU ARE READING
זה הסיפור שלנו
Romanceלפעמים אנשים בונים חומות כדי לראות למי אכפת מספיק כדי להרוס אותן עם נקודה זו מתחיל גם הסיפור שלנו, אבל לפני זה- הקדמה החיים האירו פנים אל אלמה בילדותה, לא חסר לה דבר והיא הייתה מוקפת בחברות אוהבות. כל זה השתנה כשעלתה לתיכון בבית הספר החדש בו התרחש...
