זה הסיפור שלנו

פרק 29

עברו שבועיים מאז שפגשתי את אלון וחברתו בבית הקפה ושמתי לב שבקושי ראיתי או שמעתי אותו נמצא אצלנו בבית ב 3 חודשים האחרונים. מעניין מה קרה, אולי אני אשאל את יונתן...
"טוק, טוק. אפשר להיכנס?" הצצתי מפתח חדרו
"לא אומרים טוק, טוק מפגרת. מקישים"
"למי קראת מפגרת?" שאלתי נעלבת
"לך." השיב בהחלטיות
"זה יתנקם בך"
"תנסי.."
"תהיה בטוח. רק תזכור שאתה ביקשת את זה שלא תבכה אח''כ לאבא ואמא"
"אזכור. מה רצית?"
"אאוץ', למה ישר אתה חושב שאני רוצה משהו?"
"יש סיבה אחרת?"
"כן! רציתי לספר לך שפגשתי את אלון ו...מור. הם מסרו לך ד''ש" נשענתי על המשקוף
"אה, יופי להם. בחזרה" המשיך לשקוע בטלוויזיה
"יונתן..." הוכחתי אותו במבטי
"מה? עניתי 'בחזרה'. עוד משהו?"
"מה הסיפור? למה אתה אדיש ככה?"
"מה רצית, שאני אתמוגג בגלל שהם מוסרים לי ד''ש?"
"לא, אבל שמתי לב שהוא לא היה פה הרבה זמן ועכשיו היא מוסרת לך ד''ש. מה הקטע?"
"יש לו חברה עכשיו אז הוא מבלה פחות עם חברים"
"מה הקשר? גם לאביאל יש מישהי חדשה והוא לא מתנהג כמוהו. אני מתחילה לאבד סבלנות, דבר כבר!"
"זה איום? ומאיפה את בכלל יודעת שיש לאביאל חברה חדשה?" תהה
"אני שאלתי קודם."
"מה אכפת לי?"
"נווווווו" נשענתי עליו בכוח "ספר לי"
"היא לא מתה עליי"
"מור?" שאלתי והוא הנהן
"אז? אז מה אם היא לא מתה עלייך?"
"מה 'אז'? מה את ילדה קטנה? אם היא לא מתה עליי, אז אוטומטית היא מקצצת לאלון ביקורים אצלי ויציאות עם חברים בכללי"
"כל זה כשהם ביחד רק 3 חודשים?" הזדעזעתי "מה הוא שפוט?"
"מאיפה לי, אני לא נכנס לדברים האלה. הוא רוצה להיות חבר שלי, בכיף. לא, אז לא"
"יונתן, אתם חברים מכיתה א, אתה רציני? למה היא התהפכה עלייך בכלל?"
"היא חושבת שאני מקנא בו בגלל שאין לי בת זוג. זה בכלל הוא שהתייעץ איתי וביקש שאעזור לו."
"פסיכית"
"פנאטית" סיכם
"אפילו טליה שיוצאת עם עידו ומכירה אותו נצח לא מתנהגת איתו כמו סוהרת."
"טוב טליה היא משהו אחר. מה את משווה אותה למור המכשפה"
"הופה, מישהו פה דלוק על טליה?"
"מה שישמח אותך, אחותי. עכשיו עופי לי מהחדר, אני רוצה להחליף בגדים"
"יאללה ביי." פניתי החוצה "אה ויונתן, אל תתייחס למפגרת הזו. בסוף הוא יתחרט על זה"
"שיהיה. שיעשה מה שהוא רוצה, בעיה שלו" טרק את דלת הארון ויצאתי.