זה הסיפור שלנו

פרק 35

נשארנו זה בזרועותיו של זו זמן רב. אפילו לא שמנו לב כמה זמן אנחנו בתנוחה הזו ולא היה אכפת לי. היה לי נעים ובטוח בזרועותיו.
לבסוף התנתקתי ממנו והתיישבתי על המיטה.
"אלון,”
"אלמה שלי,” ליבי החסיר פעימה כשכינה אותי שלו
"אל תטעה, אני אוהבת ההרגשה הזו יותר מכל דבר בעולם אבל אני גם מחויבת להזכיר לך שיש מישהי בינינו. ארוסתך...” אמרתי בכאב מובלע
"את באמת חושבת שאני מתכוון להמשיך באירוסין שלי אחרי מה שקרה היום?” תמה, והסיט קווצת שיער מאחורי אוזני בכך מעביר בי רטט קל
"לא, ברור שלא. אבל אני מרגישה קצת אשמה ש'אנחנו' קורה בזמן שיש לך חברה יותר מחצי שנה"
"רק ניסיתי להמשיך הלאה ממך.”
"אלון, עמדת להציע לה נישואין, זה לא צחוק. למה, אם אתה מרגיש ככה כלפיי?”
"היא כבר התחילה ללחוץ עליי להציע לה. הייתי שבור כשעזבת לצבא ולא ידעתי שום דבר עלייך ואם יש לך מישהו" ליטפתי את לחיו והוא נישק את ידי "היא הייתה שם וניחמה אותי, לא יודעת על מה. הרגשתי שבחיים לא אמצא עוד מישהי כמוך ואין טעם להמשיך לחפש אז החלטתי להציע לה נישואין ולהסתדר עם מה שיש.”
"אלון, זה נשמע נורא.”
"אבל זה מה שהרגשתי, לא יכולתי להילחם בזה. כל מישהי שהיא לא את נראתה בעיניי כהתפשרות. אני מצטער אם זה נשמע נצלני, אבל זו האמת.”
"ומה שינה את דעתך?” שאלתי למרות שידעתי את התשובה. רציתי לשמוע אותה מפיו היפה.
"כשפתחת את הדלת, בוכה" אמר והנהנתי בראשי "ראיתי אותך עומדת בפתח בעיניים אדומות מבכי שניות אחרי שאיחלת לי חיים מאושרים עם מישהי אחרת והבנתי שעצוב לך  כמו שעצוב לי. זה נסך בי את האומץ לבדוק אם את מרגישה כמוני ולא טעיתי.”
"לא, בכלל לא טעית.”
"במשהו אחד, כן. באותו יום ששוחחת עם אביאל, מה שהייתה שיחת פרידה התברר לי לבסוף, ראיתי אתכם מתחבקים ונמלאתי כעס וקנאה.”
"שמתי לב שבאותו זמן נהיית מרוחק וקר"
"חשבתי שלא לקחת כלום מהשיחה שלנו. שאת אוהבת אותו ובחרת בו אחרי שהתוודתי במידה מסוימת אלייך מה אני מרגיש. הייתי כ''כ מתוסכל שנפלתי לזרועותיה של מור מבלי לחשוב, עיוור מרוב קנאה.”
"למה לא שאלת אותי פשוט?”
"התעוורתי מקנאה, לא רציתי להסתכל לך בעיניים." נרתעתי מדבריו אבל הוא לא נתן לי  והצמיד אותי אל גופו, חיבק חזק " אבל עכשיו את איתי, ואין סיכוי שאתן לך ללכת"
"אני בטוחה. מה נעשה?” שאלתי
"למה את מתכוונת?”
"עם הצבא. מרחק של אלפי קילומטרים ממך" נתקפתי דאגה "ואתה כאן. עדיין במערכת יחסים עם מור.”
"באמת, אלמה. ככה את מכירה אותי? קילומטרים בשבילי זה כלום ושום דבר. אני אוהב אותך מגיל 15 ותמיד מצאתי דרך להיות קרוב אלייך. אל תדאגי, יפה שלי.” מחה את דמעותיי
"ומור, אני לא במערכת יחסים איתה. הלב שלי תמיד היה שייך למישהי אחרת שגורמת לי להרגיש כמו ילד קטן כשהיא בסביבה"
"אתה באמת ילד קטן.” קבעתי
"מה את אומרת? מניסיון?” צחק "מין מצא את מינו, יקירתי"
"כמו שצריך." נשקתי לשפתיו וחזרתי להתכרבל איתו. מאושרת