ישבנו במסעדה כולנו, כמו פעם. עידו וטליה, אלון ואני צוחקים ומדברים.
ברקע מתנגן "בדיוק כמו שהיא" של אדיר גץ.
"היא בדיוק הטעם שלי החיוך הנבוך המבט שאומר הכל גם בלי איפור עם עוד סתם שמלה שזרקה על עצמה בדיוק כמו שהיא..." שר לי אלון יחד עם הפזמון המתנגן
"להקיא מכם" צחקה טליה
"חלאס, אחי. אתה מוציא שם רע לכולנו" צחק עידו "אח''כ טליה מבקשת ממני להתנהג כמוך ואין לי זין לזה"
"מה זה? איך אתה מדבר?" נזפתי בו
"עוד לא התרגלת? שנה וחצי בצבא ועוד לא התרגלה הילדה."
"איזה.." זרק אלון ואני שלחתי בו מבט "סמוך עליי, למדה הילדה. משמשת באוצר המילים החדש-ישן שלה יופי יופי בריבים." מתגרה בי
"טוב לשמוע!" טפח עידו על גבי בחוזקה ואני השתעלתי
"הלו, כמעט הרגת את חברה שלי" גונן עליי
"אתה אל תגן עליי, עיצבנת אותי." כעסתי עליו
גם לא יזיק לה שתתקשח קצת."
"אמר מר גולני" לגלגה טליה
"גברת, אם את לא רוצה שאני אעניש אותך אז אף מילה."
"אתה לא מפחיד אותי, אדון מורנו. התמודדתי עם יותר קשוחים ממך"
"באמת? עם מי למשל?"
"אלמה" ענתה ונחנקתי מהקולה שלי
"אלמה יותר קשוחה ממני? בקושי עם קולה היא מסתדרת"
"מה אתה אומר?" נעלבתי "בשנייה אני מכניעה אותך."
"הפקל''שית תכניע אותי?" לגלג בגאווה
"למדתי הגנה עצמית, לא כדאי לך להתעסק איתי" השבתי ברוגע
"חבר'ה, חפרתם לי. התכנסו לשם האישה של חיי, שסוגרת היום שנה וחצי בצבא ואנחנו סוגרים שנה של אהבה. מאמי," פנה אליי "אני אוהב אותך כל יום יותר ויותר-"
"עכשיו חפרת לנו אתה " קטעה אותו טליה בגסות והרימה את כוסה באוויר
"לאלמוש שלנו," קראה והשקנו כוסות, צוחקים
"אלמה, מה זה?" תפסה טליה את ידי והתבוננה מקרוב על הטבעת שעל אצבעי
"טבעת חדשה" השבתי בסתמיות
"מיוחדת?"
"לא, למה?" תמהתי
"שקרנית! התארסתם??"
"נראה לך שהיינו מתארסים בלי לספר לכם? יש לנו זמן"
"כדאי לך מאוד!" איימה עליי
"יש לנו זמן," הרגיע אותה אלון וחיבק את כתפי "שתסיים צבא קודם ונראה"
"תיזהר, אחי. אלמה זה בחורה לחתונה לא למשחקים" הוסיף עידו
"אני יודע."
"טוב מאוד אחרת אני אפרק אותך" צחק
"גם אני" הוסיפה טליה
"גם אני" הצטרפתי אליהם
"את מאיימת עליי גברת קטנה?" איים אלון "אני לא אעיר אותך בבוקר ביום ראשון ותאחרי לבסיס. תיזהרי ממני."
"הפסד שלך. יתנו לי ביציאה, שזה אומר בשבילך פחות זמן להיות איתי" חרצתי לשון
"הלוואי. קצת שקט."
"תכף יהיה לך הרבה שקט, אם תמשיך לדבר ככה."
"חס ושלום. את בחיים לא תעזבי אותי"
"מאיפה אתה כל כך בטוח?"
"כי את מתה עליי"
"מתה ממך, אולי"
"איזה חמודים הם, למות" אמרה טליה לעידו
"גם אתם. למה אתה לא מציע לפרח שכזה, אחי?" פנה אלון לעידו
"אני אציע. אל תדאג לי. רק תוריד את העיניים שלך מהחברה שלי" קרץ
"ילדים, לא לריב"
YOU ARE READING
זה הסיפור שלנו
Romanceלפעמים אנשים בונים חומות כדי לראות למי אכפת מספיק כדי להרוס אותן עם נקודה זו מתחיל גם הסיפור שלנו, אבל לפני זה- הקדמה החיים האירו פנים אל אלמה בילדותה, לא חסר לה דבר והיא הייתה מוקפת בחברות אוהבות. כל זה השתנה כשעלתה לתיכון בבית הספר החדש בו התרחש...
