זה הסיפור שלנו

פרק 14

למרות שהשיחה האינטנסבית עם אלון השאירה אותי מבולבלת, הסכמתי לצאת לעוד דייט עם אביאל והחלטתי להגיד לו שהוא קצת לוחץ עליי ולבקש להאט את הקצב, גם אם זה יפגע בו. עדיף לי מאשר שיבנה ארמונות בחול ויפתח ציפיות ואני אאכזב אותו.
"היי" פתח לי את דלת המושב הקדמי מבפנים
"מה קורה?" השבתי. הוקל לי כשלא הוסיף נשיקה על הלחי, זה טוב. כנראה הוא הבין והחליט להאט את הקצב בעצמו. יותר נוח לי ככה
"מוכנה?" שאל
"אני תמיד מוכנה ללונה פארק" צחקתי,
שקר. אני שונאת את הלונה פארק, תמיד שנאתי. אני חוטפת בחילה ומקיאה
"איזה כיף, אני מת על הלונה פארק"
"גם אני. יוהו" חייכתי בלית ברירה
אוף, איך שאני הולכת לסבול... אבל מה אני אעשה? התפשרתי הפעם.
"אז, אלון אמר לך משהו בקשר אליי? דיבר איתך עליי?"
"לא, למה? הוא היה אמור למסור לי משהו?"
"נראה לך? סתם שאלתי"
"לא נראה לי שזה סתם. שמתי לב שהוא קצת מציק לך, לא נוח לך בסביבתו. רוצה שאני אדבר איתו?"
" מה פתאום! ממש לא. הכול בסדר. תודה על ההצעה"
"אין על מה" גיחך

***
"עלינו על כל המתקנים וחיכינו בכל התורים, אולי נחזור הביתה?" יבבתי
"שווה לך לחכות למתקן האחרון, מבטיח" וגרר אותי להמתין בתור לגלגל ענק
"אבל כבר חושך..."
"נו אז מה, מה את בת 60? קצת חושך לא הרג אף אחד. חוץ מזה הגלגל שווה רק בזכות החושך והאורות שלו."
"טוב, נו?"
"יש!" התלהב, כמו ילד קטן. הסכמתי כי הרגשתי שהייתי כבדה היום, לא זרמתי איתו כי היו לי בחילות ושמתי לב שזה מאכזב אותו...

"הבא בתור" קראו. אנחנו הבאים בתור, יופי לנו.
"שנינו, אם אפשר בתא אחד" אמר אביאל
עלינו וסגרו עלינו את דלת התא. אוי לא...
"וואו איזה רומנטי כאן" אמר, מביט בשמיים
"כן, ממש יפה כאן למעלה" הנוף באמת מדהים.
הרגשתי אותו מביט בציפייה והייתה לי הרגשה שהוא רוצה נשיקה אז מיד אמרתי "תראה את ההוא שם צורח מפחד, קורע" והאוירה קצת נהרסה
"ממש רומנטי כאן למעלה" חזר "אני חושב שלהציע כאן נישואים יכול להיות יפה, לא?"
סבתא'לה, רק אל תגידו לי שהוא הולך לכרוע ברך,אוי לא! אני עומדת להקיא מרוב לחץ
"רומנטי מאוד להציע כאן" עניתי אחרי שהצלחתי לפתוח את הפה בלי רפלקס הקאה
"אולי יום אחד גם אנחנו נהיה כאן בשביל זה" התקרב אליי והניח יד על כתפיי
הרמתי את עיניי אליו והוא נישק אותי. לעזאזל, אני בטח מסריחה כמו לא יודעת מה
משכתי בכתפיי והנחתי ראש על כתפו, ככה נעים יותר.
אחרי נסיעה של שעתיים, הגענו הביתה ונפרדתי ממנו לשלום בנשיקה על לחייו.