《《אתה הבטחת !הבטחת שתמיד תהיה שם!
שלעולם לא תעזוב אותי!" צעקתי ולקחתי אוויר לפני שהמשכתי להטיח בסהר את כל התסכול שבי
"שלא משנה מה יקרה תמיד תהיה לצידי,בצד שלי!שלא משנה מה יגידו לך עלי אתה לא תיתן לזה לחדור אליך, לא תקשיב!
הבטחת שנהיה ביחד...
הגיע הזמן שאחשוף קצת מעצמי. כי זה גם מה שהפך אותי לאני. אמא שלי חלתה במחלת ניוון שרירים כשהיתה בת עשרים ואחת בגלל המחלה אמרו לה שלהביא ילדים זה קצת מסובך וכל זמן שעובר הסיכויים שלה הולכים ומתמעטים... אמא שלי הכירה את אבא שלי בגיל עשרים ושתיים והוא קיבל אותה כמו שהיא, הם ידעו שיתחתנו מתישהו אבל לא ידעו מתי כי לשניהם לא היה מספיק כסף בשביל לממן חתונה אז הם החליטו להביא ילד. או יותר נכון ילדה, וכך אני נוצרתי. כשנולדתי שניהם היו בני עשרים ושלוש. שלוש שנים אחרי אמא נפטרה ואבא נשאר אלמן, את אמא אני זוכרת רק מהסיפורים של אבא.
מאז אבא שלי לא כל כך אפשר לעצמו להתקדם בחיים ולא הכיר נשים אחרות עד שהגיעה רותי. מצד אחד אני ממש שמחה שהם פגשו אחד את השנייה כי בסופו של דבר אבא שלי מאושר אחרי הרבה שנים שלא וזה הכי חשוב. היא גם מבינה אותו כי הם הכירו בפורום של אלמנים ואלמנות. רותי אלמנה עם שתי בנות, הן בנות חמש עשרה. היחסים שלי ושל רותי נותונים לשיפור. אני מנסה לתת לה מקום אמיתי וכנה. ובאמת שאני משתדלת להיות נחמדה. אבל התת מודע שלי פשוט לא מאפשר לי זאת זה כאילו הגוף שלי מרגיש שהמקום של אמא שלי נלקח ממנה. ואני כואבת את זה. אני מקווה שיום יבוא ואצליח להשתחרר מהתחושה.
••
דפיקה על הדלת נשמעת. ואני מיד ממהרת לפתוח אותה. אני מופתעת לראות שגם התאומות של רותי הגיעו לארוחה אך ממשיכה לחייך כאילו זה היה לי ברור. זה לא! ואני נורא מקווה שיש מספיק אוכל לכולם.
"ערב טוב ילדה יפה שלי"אבא נושק למצחי. "ערב טוב אבא" אני מדביקה לו נשיקה ללחי. "ערב טוב גם לך רותי" אני אומרת בנימוס לרותי. והיא החזירה לי גם. מהתאומות לא ציפיתי הן היו שקועות בטלפונים שלהן. אני לא חושבת שהן זוכרות איזה יום היום או מי זאת מי אבל זה גם לא מפריע לי כל כך... זה לא שהן באמת אחיות שלי.
כלום ישובים בשולחן ואני מגישה את האוכל, רותי מציעה לי עזרה אך אני מסרבת בנימוס. היא אוחרת. אבא כמובן מחמיא לי ואומר שהוא מת על האוכל שלי, גם האוכל שלו לא רע בכלל! בסוף למדתי מהטוב ביותר.
המשכנו לאכול כל אחד סיפר על השבוע שלו וכשהגענו ללורן ויובל* אני לא אגיד שהן יצאו מגידרן אבל הן כן שיתפו. כאילו יובל אמרה שהיא נפרדה מהחבר שלה ואז הם חזרו ואז נפרדו ואני לא סגורה על זה שהם חזרו שוב איבדתי אותה באמצע ואילו לורן סיפרה שהיא לא עפה מהכיתה אפילו פעם אחת השבוע שזה נדיר כי בדרך כלל היא נשלחת למנהלת כל יום בערך שלוש פעמים. אחרי הארוחה נשארנו כולנו סביב השולחן, הכנתי קנקן תה והוצאתי עוגיות שסהר הכין לי.
"יש לנו משהו לספר לכן..."רותי נעמדת ואומרת "אני ורוני כבר חשבנו על זה הרבה זמן והחלטנו שאנחנו מתחתנים!!" היא אומרת בהתרגשות ומניחה יד על כתפו של אבי, שמחייך אליה באותה ההתרגשות.
שחור אני רואה שחור מה היא אמרה עכשיו? היא ואבא שלי מתחתנים? היא לא הופכת להיות האמא החורגת שלי בחיים לא. זה הולך להיות סיוט. באותה שניה ששמעתי את המילה מתחתנים השתדלתי לא לתת את התחושה שנפלו על השמיים זה לא מפתיע אותי. אבל משהו ברישמיות של הדבר גורם להכל להיות מאוד אמיתי. רותי היא אישתו של אבי. לא אמא שלי. היא האישה החשובה בחייו, לא אמא שלי!
את המשך הערב אני מעבירה בשתיקה, שתיקה שאבא שלי שם לב אליה. הוא מכיר אותי כל כך טוב. , אני מביטה ביובל ולורן שמחות עד השמיים וחושבות כבר מה הן ילבשו... חיכיתי שהערב הזה יעבור ואני אוכל לצנוח למיטה שלי...
•
"ביי היה מדהים" רותי אמרה ויוצאת אחרונה מהדירה . שהחיינו וקימנו והגיענו לזמןהזה הם הלכו. אני מנסה לעכל את כל מה שקרה כאן הערב. אין מצב שזה קורה. אני מחייגת לסהר הוא תמיד מכניס אותי לפרופורציה בעניין הזה. "הלו" "כן מייג?" סהר ענה "אבא שלי ורותי מתחתנים" אני נאנחת לטלפון.
"מה? את רצינית?"הוא לא פחות מופתע ממני. "לא יודעת אבל מה שכן זה הולך להיות הסיוט של חיי אין סיכוי שרותי תוכל אי פעם להיות אמא חורגת בשבילי מצטערת זה לא ילך בנינו..." אני אומרת בדרמטיות. באמת שהייתי בטוחה שאבי לא יתחתן בחיים, משהו בי היה בטוח שהוא ישמור את המושג נשוי אך ורק לאמא שלי.
"מייג תקשיבי, אולי זה נראה סוף העולם כרגע אבל בואי נחשוב על הצד החיובי אבא שלך מאושר, אני באמת שואל מתי ראית את אבא שלך ככה? הוא פשוט שמח כשהוא איתה נכון זה קשה לקבל את זה שהוא עכשיו איתה אולי בגלל אמא שלך אבל בסופו של דבר האושר של אבא שלך זה הדבר הכי חשוב כרגע..."הוא הסביר
ניסיתי להקשיב ולתת למילים שלו לחדור אך ללא הצלחה. "סו אני לא יכולה לדמיין את זה שיום אחד אבא שלי יביא עם רותי ילדים אחרים אני מזכירה לך שרותי רק בת 38 והיא בטוח רוצה עוד ילדים"
ורק אז נפל לי האסימון שבאמת יכולים להיות לי עוד אחים זה פשוט לא נתפס. "מייג הכי חשוב האושר של אבא שלך...קחי לעצמך יום יומים לעכל את זה..." הוא אומר השיחה מתנתקת ובאמת לקחתי את הדברים שהוא אמר אולי זה לא יהיה כזה גרוע.
(*התאומות של רותי)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
