"מטופל 346 ,נא לגשת לחדר מספר 1" אני שומעת את קול הכריזה מודיע שתורי הגיע ,אני קמה מהכיסא ומיד אחרי סהר ,שנינו מתקדמים לכיוון חדר מספר 1.
"שלום ,מייגן?" הרופאה שואלת ואני מהנהנת "אני ד"ר פול ,ואני הרופאה שתלווה אותך לכל אורך ההריון.... תשכבי על המיטה בבקשה.." היא מבקשת ואני מבצעת ,אין לי מושג למה אני בלחץ הרי זה כולה אולטרסאונד ראשון!
סהר שם לב ללחץ שלי ומייד מתיישב בכיסא לידי ולוחץ לי את היד , הרופאה מסיימת להקליד כל מיני דברים במחשב ומתפנה אלינו "אוקי אז אני ארים לך את החולצה עכשיו אוקי?" היא שואלת ואני מהנהנת לא מסוגלת להוציא הגה מהפה ,מחכה רק לשמוע את הדופק המהיר של העובר!
היא ניגשת לקצה החדר ומביאה איתה גלי קר שאותו היא מורחת על ביטני שכבר קיבלה צורה נורא עגלגלה, היא מרימה את המכשיר ומתחילה בעזרתו לחפש דופק...
אחרי כמה שניות מיסרות קול דופק יוצא מהמכונה ואני לא מסוגלת להישאר אדישה, חיוך ענק עולה על פני וכך גם על פניו של סהר, "אז פה אפשר לראות את העובר שלכם" היא אומרת ומפנה לכיווננו את המסך "תרצו לדעת מה המין?" היא שואלת ומסתכלת עלי ועל סהר "כן אבל קודם ניחושים! לי יש הרגשה שזו בת" סהר אומר אך אני לא מסכימה איתו "תאמת שלי יש הרגשה שזה בן" אני אומרת ומכווצת את גבותי
ד"ר פול מוזיזה טיפה את המכשיר, "יש לי רק משפט אחד להגיד , האישה תמיד צודקת" היא אומרת עם חיוך ומאשרת את דברי ,דמעות בלתי רצוניות עולות לפני אך סו מיד מנגב אותן "יש לנו בן" הוא לוחש לי ומנשק את מיצחי.
אני יושבת באוטו אוחזת בתמונה הקטנה שד'"ר פול הביאה לנו שבה העובר מצולם ,אני לא מצליחה להוזיז את העיניים שלי מאותה תמונה, אני עדיין לא קולטת שילד גדל בתוכי ,שאני מייגן הולכת להיות אמא!
"יש מצב שניסע לבית של אבא שלי? אני מרגישה לא נעים עם זה שלא סיפרתי לו!" אני מבקשת מסו "בטח ,מזמן לא ראיתי את אבא שלך" הוא אומר וממשיך בנסיעה..
אני מול ביתו של אבי לא הייתי פה הרבה זמן!
אני מתקתקת בדלת ולורן פותחת לי אותה "מייגן מה את עושה פה?! ולמה החתיך שלך פה?" היא שואלת בחוסר טקט שלה ואני רק מצחקקת צחוק מובך "באתי לספר לאבא.." אני אומרת מקווה שהיא זוכרת.
אני נכנסת למטבח ורואה אותו עומד שם מכין קפה "היי אבא " אני כמעט לוחשת "הוו מייג איזו הפתעה! מה את עושה כאן? סהר לא שמתי לב שגם אתה! קרה משהו?" הוא שואל בטון מופתע וקצת מפוחד "לא ,לא קרה כלום אבא ,אני ,אנחנו באנו לספר לך משהו..." אני אומרת ורואה שדבריי מרגיעים
התישבנו מסביב לשולחן אני סהר ואבא שלי ,לכל אחד יש את הכוס קפה שלו ורק אני שותה שוקו(הורמונים ,לכו תבינו...)
"אוקי מה רצית לספר לי?" הוא שואל ולוקח לגימה מהקפה "לפני שאני אספר לך יש לי בקשה, תבטיח לי שלא תתחרפן ,או תתעצבן, או כל דבר אחר שכולל בו סוג של אלימות..." אני מבקשת ממנו והוא מהנהן "מבטיח".
"אז לפני כמה חודשים, שלושה ליתר דיוק אני וסהר סוג של חזרנו או סוג של ניסינו לחזור אך זה לא הצליח דיי מהר" אני עוצרת לשניה ומיד ממשיכה "לפני חודשים היתאשפזתי " ברגע שהמילים האלו יוצאות מפי אני רואה את אבי מייד מזדקף "הכל טוב עכשיו ,היה לי אפנדיציט ניתחו אותי והכל בסדר... במהלך האשפוז גילו שאני בהריון ,והיום גיליתי שהולך להיות לי בן" אני אומרת הכל בבת אחת , כמה שיותר מהר אני מחכה שיגיב ,שיעשה משהו אבל הוא רק שותק ומרכין ראש, "אבא תגיד משהו" אני מבקשת בקול מתחנן אחרי שתיקה ארוכה "אין לי מה להגיד מייגן " הוא אומר ונראה מבולבל "אני מקווה שזה הדבר הנכון לעשות! את צעירה החיים לפניך אני לא מבין למה את צריכה ילד כרגע ,ועוד מחוץ לנישואים" הוא אומר גורם ללב שלי להיתכווץ "גם אתה ואמא הבאתם אותי בגיל צעיר!" אני מייד מתגוננת "מייגן זה לא אותו דבר! אני ,אנחנו היינו צעירים , ואמא שלך נורא רצתה ילד אז אני תמכתי ,להגיד לך שזה היה פשוט?! זה שקר כי זה היה קשה נורא ,למצוא את עצמי בן 27 עם ילדה בת שלוש בלי שום עזרה!" הוא כבר מרים את קולו "אבל לי יש עזרה ,אני וסהר ביחד בכל הסיפור הזה!" אני אומרת מרגישה את היד של סו מתחברת לשלי מתחת לשולחן "אוקי עכשיו יש לכם אחד את השניה, מה יקרה עוד שנה או שנתיים כשסהר ימצא מישהי וירצה להקים איתה משפחה ?" הוא אומר יותר שואל כאילו סהר לא נמצא בחדר ושומע הכל, אני באה לענות אך סהר מקדים אותי "זה לא יקרה בחיים, אני לא אשאיר אותה לבד! זו גם אחריות שלי ,זה גם הילד שלי!" הוא אומר בקול רועד .
"אני לא יודע מה להגיד לך מייגן ,אבל זה נראה שכבר קיבלת החלטה..." הוא אומר ויוצא מהמטבח משאיר אותי ואת סהר לבד.
אבא שלי מאז ומתמיד היה בן אדם קשה ,הוא אף פעם לא התכוון לזה אבל איכשהו זה יצא ממנו, אני לא מאשימה אותו ,החיים לא היו לטובתו אבל כן ציפיתי ממנו לפעמים להבין את הצד שלי , זה כאילו ששנינו מדברים אך בשפה שונה ,ואנחנו פשוט לא מבינים אחד את השניה ,זה גם מה שגרם לריחוק בנינו המון פעמים .
לא תמיד היינו אבא ובת הכי קשורים ,אני הייתי ילדה מתבגרת הוא היה נורא צעיר ולא ידענו איך לעבוד ביחד ,וכן זאת אולי אחת הסיבות שבגללה הייתי ילדה מופרעת ,ילדה שחושבת שהכל מגיע לה ,שהיא תמיד צודקת, לא תמיד הסתכלתי על הצד שלו בסיפור , אבל היום זה הישתנה אני היתבגרתי ,הבנתי כמה דברים בחיים ,מייגן המתבגרת לא נמצאת בתוכי יותר....
———————————————————————
אני מקווה שנהנתם מהפרק...
אני מקווה להתחיל להיכנס לשיגרה של פרק בשבוע (אולי שניים)
בנתיים יש בי רצון להוסיף תמונות פירוטים ודברים שיעזרו לכן להיתחבר יותר לסיפור ,מקח לי זמן אבל אני מקווה שאצליח להוסיף לפרקים הראשונים תמונות ודברים כאלה...
(*נקודה חשובה!!!!-אם יש שגיאת כתיב בסיפור אל תרגישו לא נעים להגיד, אהע יודעת כמה זה קשה לקרוא משהו שלא כתוב נכון!)
לילה קסום!
חולה לכם על התחת!
YOU ARE READING
האקסים הכי טובים
Lãng mạn《《אתה הבטחת !הבטחת שתמיד תהיה שם! שלעולם לא תעזוב אותי!" צעקתי ולקחתי אוויר לפני שהמשכתי להטיח בסהר את כל התסכול שבי "שלא משנה מה יקרה תמיד תהיה לצידי,בצד שלי!שלא משנה מה יגידו לך עלי אתה לא תיתן לזה לחדור אליך, לא תקשיב! הבטחת שנהיה ביחד...
