האקסים הכי טובים

פרק 30-מעשה אסור

"ארזת הכל?"אני הולכת אחרי סהר בכל רחבי הביתה כשהוא מביא עוד דברים ומכניס למזוודה "כן הכנסתי" הוא אומר ולוקח בידו מהשרותים את המברשת שיניים "בטוח בטוח?" אני שואלת שוב פעם "בטוח" הוא אומר עם גיחוך קל "הבגדים מספיקים לחודש?" אני שואלת שוב פעם, ואז הוא נעצר מה שגורם לי להיתקע בו ,הוא מסתובב לכיווני מניח את שתי ידיו על כתפי "מיגן את לחוצה יותר ממני! אני אחזור לפני שתספיקי להיתגעגע!" הוא אומר בטון מנחם "מי אמר שאני אתגעגע אליך?" אני זורקת עקיצה הוא מסתכל עלי בחיוך זחוח וגבות מרמות "אז לא אכפת לך שאני אאריך את זה בעוד חודש נכון?" הוא שואל ומתקדם לכיוני "נכון!" אני אומרת עם חיוך על הפנים, הוא ממשיך להיתקדם לכיווני מה שגורם לי ללכת אחורה ,עד שכבר אין לי לאן אני צמודה לקיר,והוא כבר צמוד אלי ,אנחנו לא זזים ,לא מדברים ואני בקושי נושמת....

"סהר?" אני מנסה להבין מה הוא עושה ,מה אנחנו עושים , הוא מתקרב עם ראשו לעבר צווארי ,ולפני שאני מספיקה להדוף אותו אחורה הוא מצמיד את אפו אלי ,כל האוויר שהיה תקוע בי יוצא באנחה גדולה.
אני מטה את ראשי לצד השני מפנה לו עוד מקום, הוא ממשיך לנשק אותי ואני בקושי נושמת, עיני כבר נעצמו מזמן ,ואם סהר לא היה תופס אותי במותניים כבר הייתי קורסת...
ואז הוא נעצר עיניו כרגע מסתכלות על נקודה אחת. על אותו סימן שאלכס השאיר בי לפני כמה ימים, "מייגן אני חייב שתעצרי אותי... זה לא בסדר יש לך חבר..." הוא אומר ראשו עדיין קרוב לצווארי ועיניו לא זזות מאותו סימן...
ההבנה נופלת עלי, אני עושה מעשה אסור, מעשה שלא צריך לקרות ,כשהוא סוך סוף מרים את מבטו אלי עיני, אני מצליחה לשחרר את ידיו ממותני ,לקחת צעד הצידה ,לאסוף את חפצי ולצאת מהדירה...

כואב לי הראש מרוב בלאגן! השעה כבר 2 בלילה ,הטיסה של סהר אמורה להמריא , הוא נמצא כבר בשדה מזמן סביר להניח שגם הראש שלו מוצף בכל כך הרבה מחשבות ,מה שקרה היום בבוקר היה מוזר?לא בסדר? מדהים?
לא יודעת כבר מה עובר עלינו, תאמת שתמיד היינו כאלה,מוזרים.
העובדה שהפכנו לחברים הכי טובים מיד אחרי פרידה מכוערת ,גורמת לנו להיות נורא מוזרים.
העובדה שאנחנו מצפים לילד ביחד ,למרות שאנחנו כבר שנה וחצי לא ביחד, גורמת לנו להיות נורא מוזרים.
וכן גם העובדה שאנחנו לא מצליחים פאקינג לשחרר אחת מהשניה למרות ששנינו המשכנו למערכות יחסים אחרות הופכת אותנו למוזרים!

***
השעה מוקדמת בבוקר, לא יודעת למה אני ערה כל כך מוקדם,אני מחליטה שהגיע הזמן שאני ושילי נשלים פערים...
אני:
כלבה הרבה זמן לא שמעתי ממך,לא מתאים לך חברה בהריון?

הסיכויים שהיא תענה בשעה כזאת הם אפסיים ,אני עוזבת את הטלפון מוזגת לי שוקו מהבקבוק ויוצאת למרפסת,לערסל, לשום אוויר צח..
אביב עכשיו עוד מעט פסח...
מרגישים את האווירה של הניקיון באוויר ,יש משהו כיף באביב ,כשאני וסהר עוד היינו ביחד ,היה לנו מין הרגל לנסוע כל אביב לצימר נחמד באמצע שום מקום בטבע ,קצת לעצמנו לבד, תאמת שנורא אהבתי את זה והייתי רוצה להמשיך את המסורת אפילו להציע לעוד אנשים אולי שילי גוני... אני באמת צריכה לחשוב על זה...

נרדמתי בשלב מסויים ולצערי הטלפון הוא זה שהעיר אותי ,אני מדלגת מהערסל נכנסת לבית ,ורואה 5 שיחות שלא נענו משילי ועוד שתיים מגוני ושלא נדבר על כמות ההודעות שהשאירו לי....

אני מיד חוזרת לשילי, "תגידי לי מטומטמת למה את לא עונה?!" היא מיד צועקת מה שגורם לי להרחיק את הטלפון מהאוזן.. "שילי מה עובר עליך?" אני שואלת כלא מבינה "מה עובר עלי? אני מחפשת אותך שעה את לא עונה לי , לא להודעות לא לשיחות ,חשבתי את כועסת עלי אז אמרתי לגוני שתנסה גם ,אני כבר חשבתי שקרה לך משהו,כבר כמעט היתקשתי לסהר להגיד לו שילך לדירה שלך..." היא אומרת " סליחה שלא עניתי נרדמתי בערסל והטלפון לא היה לידי... ובקשר לסהר היה לוקח לו הרבה זמן להגיע לדירה שלי ,עם נתחשב בעובדה שטיסה מצרפת לוקחת ארבע שעות..." "טיסה מצרפת?!" היא שואלת כלא מבינה...
"שילי עם היית מדברת עם חברה שלך הייתי יודעת דברים... עכשיו קחי תתחת שלך יש לך עשר דקות בדיוק להיתיצב בדירה שלי...." אני מנתקת עוד לפני שיש לה זמן להגיב...

———————————————————————
השעה אחת בלילה אני לא בכיוון של להירדם כי כל מה שאני חושבת עליו זה שסוף העולם הגיע וזהו כולנו הולכים למות....
ואני אגיד משהו מטורף הבידוד הזה או הסגר או הוואטאבר הזה לא מתאים לי בעליל כאילו כואב לי התחת מרוב שאני יושבת מלא ובא לי לחזור לשגרה של כיתה יא...כנראה שאני המטורפת היחידה שחושבת ככה...
אז היה אני מנסה לעמוד בקצב של הפרקים (אל תתרגלו:)
שיהיה לכם אחלה של לילה! אחלה של בידוד...
חולה לכם על התחת S.A