האקסים הכי טובים

פרק 22- דייט

אנחנו יושבים ביחד בסלון ורואים חברים ,את כל היום העברנו בעיקר בצפייה בטלוויזיה ביחד, משהו שנורא התגעגעתי אליו!
אני מרגישה שעייניו של סו שורפות לי תלחי "למה אתה מסתכל עלי" אני שואלת ומביטה בו "סתם, התגעגעתי לזמנים האלו שזה אני ואת כמו פעם..." הוא ענה עם חיוך מתוק "אתה מתגעגע אלינו?בתור זוג הכוונה..?" אני מעיזה לשאול "אממ ,כן, לפעמים זה חסר לי ,אני יותר מתגעגע לתחושה, אבל אני גם לא מתגעגע כי היינו נוראים ביחד לפחות בשנה האחרונה, ומשהו בחברות שלנו קירב אותנו יותר" הוא הסביר את עצמו ואני רק חשבתי על משפט אחד 'היינו נוראים ביחד' , זה נכון במקום כלשהו אבל אני לא מכלילה את כל התקופה של הזוגיות שלנו כאל משהו נורא, וזה קצת מבאס שזה מה שהוא זוכר מהשנה האחרונה שלנו יחד.

אני מסתכלת על השעון כבר שבע בערב ועדיין לא התארגנתי ל'דייט' שלי עם אלכס.
"סהר" אני קוראת לו מהמטבח
"מה?" הוא עונה שקוע במשחק כדורגל "אני נכנסת להיתקלח סבבה?" "סבבה" הוא אומר בלי יותר מידי היתענינות.

המגבת צמודה לי לראש אני יוצאת מהמקלחת בהלבשה תחתונה והמגבת סביבי ,השלב הכי קשה הגיע! מה ללבוש לעזאזל ?!?
אני מנסה כל כך הרבה סטים של בגדים עד שלבסוף מחליטה על ג'ינס בהיר בוייפרד(לא התבגרתי) וחולצה לבנה צמודה שחושפת כתפיים,אני יוצאת מהחדר רואה שהשעה רבע לשמונה, כמובן שסהר עדיין בסלון שלי צועק על זה שנכנס גול "וואו לא ידעתי שאנחנו יוצאים לבלות ,מה לאן הולכים?" סו אומר מיד כשהוא קולט אותי, אני מצחקקת טיפה "רק אני יוצאת ,יש לי סוג של דייט?!" אני חצי שואלת חצי אומרת "דייט?!" הוא שואל בטיפה זלזול "כן סהר, דייט. מה הבעיה?" אני שואלת אותו רואה שהוא חסר מנוחה כבר מזמן עזב את הטלוויזיה והמשחק כבר לא מעניין אותו.

"שום בעיה ,תהני לך בדייט שלך" הוא אומר עם מבט אדיש ,כאילו לא באמת אכפת לו, בדיוק באותה שניה הטלפון מצלצל כמובן אני מיד עונה אלכס אומר שהוא מחכה לי למטה אני נועלת את הוואנס הלבנות ומתקדמת ליציאה "כשאתה יוצא אל תשכח לנעול אחריך" אני מספיקה להגיד והדלת נסגרת מאחורי.

אני יורדת למטה רואה את אלכס עומד ליד האוטו בשילוב ידיים "היי" אני מחייכת אליו
"היי" הוא משיב לי בחזרה "את נראת מדהים" הוא אומר ואני רק מחייכת למשמע דבריו תוך כדי פותח לי את הדלת ואני נכנסת למושב הקדמי ,הנסיעה עברה חלק רק הבעיה שהוא לא הסכים לגלות לאן הולכים וזה קצת ביאס,

"תעצמי עיינים" הוא פיתאום ביקש החלטתי לזרום איתו יכול להיות פה משהו מגניב, הוא יורד מהאוטו ופותח את הדלת שלי עוזר לי לקום וללכת "אנחנו יורדים במעלית אל תפחדי"הוא אומר ויכולתי לדמיין את החיוך על שפתיו "אתה לא חוטף אותי במקרה נכון?" אני שואלת חצי ברצינות חצי בצחוק "חחח לא"צחקק ואמר.

אני מרגישה את המעלית נפתחת "את יכולה לפקח עיינים" הוא אומר ולנגד עייני אני רואה פשוט בר רגיל זו כל ההפתעה אני חושבת לעצמי ,הוא קולט את החוסר עניין שלי וישר מסביר לי "זה נראה כמו בר רגיל אבל זה לא, מידי ערב אנשים מגיעים ומקריאים קטעים שכתבו פשוט וקל ,את יכולה גם סתם לבוא ולשמוע את לא חייבת להקריא משהו ,זה יוצא אווירה של בית, של אחווה, אף אחד פה לא שופט את השני" הוא מסיים להסביר לי ואני כבר נדלקת על המקום הזה חושבת לעצמי כמה סו יכל לאהוב את המקום הזה.

הוא מוביל אותנו לשולחן לא קרוב ולא רחוק מהבמה , אני רואה אותו פותח בקבוק שמפניה ומוזג לשתי כוסות , למרות שזה נורא מוקדם לספר על הריון בדייט ראשון אין לי כל כך ברירה "אני לא שותה" אני אומרת בתקווה שיעזוב את הנושא בלי לישאול למה אך התקווה נגוזה "למה מה קרה? כולה כוס שמפניה" הוא מחייך אלי ומגיש לי את הכוס אני לוקחת אותה ומניחה על השולחן "אני לא יכולה לשתות כי .. כי.. אני בהריון" זהו אמרתי את זה יש לו 10 שניות לברוח בזמן שאני מכסה את פני עם הידיים "באמת?! לא רואים עליך! איזה חודש?" הוא שואל בהתלהבות ואני בהלם שככה הוא מגיב לסיטואציה "חודש שני עוד מעט שלישי" אני אומרת ומחייכת למשמע דברי.