האקסים הכי טובים

פרק 34- תרגע

וואו מה קורה פה?!מה הוא עושה בסלון שלי כרגע?!
הוא קולט אותי בדלת וסוף סוף נעצר מולי "איפה היית לעזאזל?!" הוא שואל בחצי צעקה, יש לומר שהוא לא נראה רגוע, "מה אתה עושה פה ?אתה בכלל אמור לחזור מחר.." אני מחזירה לו בשאלה ,לא הכנתי את עצמי לרגע הזה שאני אפגוש את סהר ואצטרך להסביר לו מה קרה ,כי ציפיתי שזה יהיה אחרי יום של היתאוששות כבר פחות יכאב לי ואני אספר לו את זה בתור משהו שולי לחלוטין, אני מתקדמת לכיוון המטבח כדי לקחת לעצמי כוס מים ,ברגע שאני עוקפת את סהר הוא עוצר אותי עם היד ,ובטעות נוגע באותה נקודה כואבת, שלפני רגע החדירו לי לתוכה חדק של פיל, כתוצאה מהמגע אני נאנקת מכאב ,הוא  מיד נבהל אבל לא חושב פעמים לפני שהוא מוריד טיפה את המכנס שלי כדי לראות את אותה נקודה ,עיניו לא זזות מהפלסטר המלבני שיש עלי "מה זה?!" הוא כמעט צורח ,כאילו היתחרפן לגמרי "סהר תרגע ,עברתי בדיקה מי שפיר!" אני מנסה להרגיע אותו , הוא מתחיל להיסתובב בחדר ולמלמל "אני לא מאמין,אני לא מאמין..." ואני נתקפת חרדה על השיחה שהולכת להיות פה ,הוא קרוב למדי יכעס ,ובצדק לא הייתי צריכה להסתיר את זה ממנו .

" סהר השתיקה שלך מלחיצה ,תגיד משהו" אני מבקשת אחרי חמש דקות שהוא מתהלך במעגלים עם ידיים על הראש, "למה עשית את הבדיקה?" הוא שואל ,הוא הרי מבין לא כל אישה עושה בדיקת מי שפיר סתם ככה ,איך אני הולכת לספר לו על החשש מתסמונת דאון?
"הייתי אצל ד"ר פול אתמול ,לבדיקה שיגרתית ,שילי באה איתי. ד"ר פול ראתה שמשהו לא בסדר באולטראסאונד, והמליצה על בדיקת מי שפיר כדי לשלול תסמונת דאון" הוא עוצם עיניים ונאנח ברגע שצמד המילים תסמונת דאון יוצא מהפה שלי, "ולא חשבת לספר לי?!" הוא כבר מדבר בטון יותר רגוע "לא חשבת בכל היומיים האלו שהיתקשרתי בלי סוף לספר לי?" הוא ממשיך תשאלה.
"אני מצטערת ,אני פחדתי ש.. שת-" הוא קוטע אותי "פחדת שאכעס אה?" הוא צוחק כי זה בדיוק מה שקורה ,הוא כועס. ממש צחוק הגורל קורה פה.
"על מה בדיוק יש לי לכעוס מייג?!" הוא שואל ומוסיך את הכינוי שלי מה שגורם לי להירגע " פחדתי שתכעס שלא שמרתי עליו, איך זה הגיוני שבמקום הכי בטוח בעולם, יכול לקרות לו משהו?!" נעצרתי לשניה ואז המשכתי "פחדתי שתאשים אותי שזה קרה בגלל שלא הפסקתי לעבוד למרות שביקשת " הדמעות כבר מצאו את מקומן על לחיי ,ואני רואה שסהר לא עומד בזה ופשוט מחבק אותי "אני הייתי צריך להיות איתך, לא שילי, אני מצטער שנסעתי לכל כך הרבה זמן" הוא לוחש לי באוזן, אני לא מגיבה לו כי אני בדיוק נזכרת ששילי באה איתי וזה נראה שהאדמה בלעה אותה והיא נעלמה.

**
אני יושבת בסלון בזמן שסהר במטבח מכין לי ארוחת ערב ,מאותו חיבוק הוא לא מסכים לי לקום ,הוא החליט שב- 24 שעות הקרובות הוא לא זז ממני עד שהוא לא רואה שהכל בסדר איתי,לא סרבתי כמובן,כי כאילו איזו מטומטמת תסרב ליום פינוקים מהאקס? טוב אולי יש כמה שהיו מסרבות ,אבל לא אני.
"קחי" סהר מושיט לי בקבוק מים, "אני לא צמאה אבל תודה" אני אומרת ומניחה את הבקבוק לידי " הוא צמא" הוא אומר "הוא?" אני שואלת " התינוק" הוא לבסוף אומר ,ואני נמסה אם יש מישהו שיכול להמיס אותי בשניות זה סהר,אז בישבילו אני שותה.
אני רואה שהאוכל מוכן אני מתחילה להיתרומם מה שטיפה קשה לי ,לפי מה שהרופאה אמרה זה טבעי וזה יעלם תוך 24 שעות אם אנוח ולא אקום מהמיטה, "מה את עושה?" סהר שואל כשרואה שאני נאבקת עם הספה בלקום "כמו מה זה נראה? אני מנסה לקום... בוא תעזור" אני אומרת ומבקשת עזרה אך הוא מגחך "מה מצחיק?" אני שואלת.
"מצחיק אותי שאת חושבת שאני אעזור לך לקום, מייגן את אוכלת על הספה ,את עושה כל דבר אפשרי על הספה!"

הוא מגיע עם האוכל בידיים עוזר לי להתישב ובוהה בי אוכלת "יש לציין שזה קצת מוזר לאכול כשבוהים בך" אני אומרת אך  הוא בשלו ממשיך לבהות.
"סהר אתה זוכר שבתקופה הזאת היינו נוסעים לצימר אני ואתה ומתבודדים?" אני שואלת ונזכרת בכל החוויות שיש לנו "ברור שאני זוכר ,פעם אחרונה היינו ברמת הגולן ,זה היה לפני כמעט שנתיים ואני זוכר שבשניה שהגענו את נרדמת והשארת אותי לבד" הוא ומכיר את אותה החוויה וגורם לשנינו לצחוק " או את הפעם שהיינו באילת ואתה החלטת לקחת אותי "לטייל" באמצע המדבר וכל הדרך חזרה במסלול בכיתי לך כי יש לי פ..פי..פיפי!!!" אני לא מצליחה כמעט לסיים את המשפט וכבר צוחקת מה שגורם לסהר להיתפוצץ מצחוק "זה חוויות שאני בחיים לא אשכח!"
"צריך לעשות את זה שוב.. לנסוע כולנו לסוף שבוע" אני אומרת ומניחה את היד על הבטן ,מה שמיד גורם לסהר להיסתכל עליה, "זה אחלה רעיון ,אבל בואי קודם תתאוששי ואז ..." הוא אומר ומתיישב לידי "סהר אני בסדר ,הכל טוב , אפשר לתכנן את זה לשבוע הבא או עוד שבועיים" אני אומרת ומניחה את הראש שלי על הכתף שלו "תגידי לגוני היא טובה באירגונים" סהר מציע ותאמת שזה אחלה של רעיון "אני יכול ?" סהר שואל ומסתכל על הבטן שלי ,לוקח לי שניה להבין שהוא מבקש להניח את היד שלו על הבטן,
"סהר אתה לא צריך לבקש " אני אומרת ומניחה את היד שלו באזור שבו אני מרגישה תזוזה, "זה הוא?!" הוא שואל כאילו כרגע קיבל אות מחייזר, ברגע שהוא בועט ,"כן סהר יש לך כדורגלן..." אני אומרת ומניחה את יד שלי על שלו,

יש פה מין רגע ,לא יודעת להסביר אבל אווירה שונה ,אווירה של משפחה? של קשר שסוף סוך קרה ,וזה גורם לי לתהות אם זה הדבר האמיתי ,מה שקורה כרגע בסלון ,אני סהר והקטנציק שבועט לו, האם אני יותר מידי עסוקה בחיפוש אחר דבר שנמצא ממש מתחת לאף שלי, האם סהר הוא האחד? ואם כן ? מה קורה כרגע ביני לבין אלכס? זה סתם משחק או שזה אולי סיפוק צריכים שלא כל כך מסופקים ,או שזה בכלל מימוש החלום ,החלום לצאת עם הקראש שסוף סוף קורה אחרי שנים, ואני מפחדת להפסיק להגשים חלום.

שאלות שמעסיקות אותי לרוב ,הן הגיעו בעיקבות ההריון ,אני עומדת להיות אמא יש בזה אחריות כבדה ,אין בזה שום פסק זמן ,אין חופשת מחלה, זה החיים האמיתים , אני חודש חמישי ,עוד ארבעה חודשים אפילו פחות הוא יהיה כאן איתנו, והוא יגיע בלי פתק החלפה ,בלי חסידה.
וכנראה שהוא יבוא הוא יביא איתו גם כמה תשובות.

———————————————————————

קבלו פרק לכבוד שבת...
שיהיה לכולנו שבת של שלום!

מקווה שאצליח להעלות עוד פרק לפני פסח... אם לא תסלחו לי.
חולה לכן על התחת S.A❣