《《אתה הבטחת !הבטחת שתמיד תהיה שם!
שלעולם לא תעזוב אותי!" צעקתי ולקחתי אוויר לפני שהמשכתי להטיח בסהר את כל התסכול שבי
"שלא משנה מה יקרה תמיד תהיה לצידי,בצד שלי!שלא משנה מה יגידו לך עלי אתה לא תיתן לזה לחדור אליך, לא תקשיב!
הבטחת שנהיה ביחד...
סוף סוף ד"ר נהוראי נכנסת לחדר. או שזה לא כל כך טוב כי איתה נכנסת עוד רופאה, אותה אני לא מכירה, עד שהיא מציגה את עצמה כד"ר ראובן ומתחילה לדבר. "לפי כל הבדיקות המצב חמור, אנחנו יכולים להתחיל טיפול אנטיביוטי לווריד אבל לקחת את הצ'אנס שהמצב יחמיר זה לא חכם, הבחירה אצלך אני ממליצה ללכת לניתוח כבר בשעה הקרובה אנחנו רק צריכים שתאשרי ותחתמי על טפסים..." היא מסבירה בטון רציני. "מה הסיכון בלא לנתח?" אני שואלת מפחדת לשמוע את התשובה. "זיהום במעי, נמקים במעי, הפלה וגם מוות במקרה הכי גרוע..." היא אומרת. "אוקי, אני מאשרת" אני מיד מסכימה, הספיק לי לשמוע על הסיכון בהפלה כדי לאשר. "יופי, האחות תבוא להכין אותך לניתוח ,ניפגש עוד שעה" היא יוצאת מהחדר. מיד אחרי האחות רובי נכנסת לחדר ומתחילה להכין אותי לניתוח. לוקחת דמים, מחליפה לי לחלוק ...
במשך שעה אני לא רואה את סהר וכבר לוקחים אותי לכיוון חדר ניתוח אני פונה לאחות שלידי ושואלת "תגידי ראית במקרה את סהר? , הוא הידיד שהיה איתי, אני פשוט לא רוצה להיכנס לניתוח לפני שאני רואה אותו ..." אני שואלת אותה. "לא ראיתי אותו מאז שיצא מחדר שלך הוא היה נראה נסער אני יכולה לשלוח מישהו לחפש אותו .." היא עונה ואני מהנהנת ומבקשת שתשלח מישהו.
אני שוכבת על מיטת בית החולים כאילו אני נכה שלא יכולה ללכת ,ואיזה סניטר מתחיל, מסיע אותי. איך אני יודעת שהוא מתחיל? כי כל חמש דקות אנחנו נתקעים בקיר אחר, פספסנו שתי מעליות כי הוא פשוט לא יודע לכוון את המיטה ולהסיע אותה! אני רואה בסוף המסדרון את הכניסה לחדרי ניתוח ,וכשאנחנו ממש בכניסה סהר עוצר אותנו בצעקה אני שומעת אותו רץ לכיווני, וכשסוף סוף נעמד לידי אני שואלת אותו "איפה היית?!" "אני מצטער הייתי חייב זמן להכיל הכל.." הוא מסביר את עצמו הסניטר לידינו מזרז אותנו. אני נותנת לסו חיבוק. הוא לוחש לי באוזן "אוהב אותך, תשמרי על הקטנציק" ונותן לי נשיקה על הלחי נורא קרוב לשפתיים. כזאת שאני יכולתי להרגיש את קצה השפתיים שלו על שלי. הדלת מאחוריו נסגרת ואין לי יכולת להגיב לו על מה שאמר ותאמת אין לי כל כך איך להגיב .
●
אני צמאה, כל כך צמאה שהדבר הראשון שאני אומרת כשאני מתעוררת מההרדמה זה "מים" סו כמובן מידי מושיט לי כוס עם קש ושואל "איך את מרגישה? כואב לך משהו?" ואני רק מנידה בראשי לשלילה. אני קצת מטושטשת עדיין ולא כל כך צלולה סו מתיישב על הכיסא לידי ומלטף לי תיד .
אחרי בערך חצי שעה שאנחנו יושבים ככה בלי לדבר ד"ר נהוראי נכנסת. "שלום מייגן איך את מרגישה?" היא שואלת "אני בסדר קצת כואב כשאני זזה אבל בסדר" אני עונה. "בימים הקרובים הכאב אמור להשתפר, הניתוח הלך טוב ,שום עיכובים , שום בעיות גם העובר בסדר גמור ואת צפויה להישתחרר כבר עוד יומים... עוד כמה דקות יעבירו אותך למחלקה אחרת..." היא מסבירה ואני מהנהנת היא מוסיפה "תרגישי טוב" ומשאירה אותי ואת סהר לבד.
●
כבר שמונה בבוקר לא להאמין שכל זה קרה בלילה אחד! אני עייפה כל כך ואני בטוחה שסו יותר "סו לך הביתה לישון ,אתה בטח נורא עייף" אני אומרת. "מייג אני בסדר , אם את רוצה את יכולה לישון אבל אני לא זז מפה" הוא משחק אותה גבר "אז בוא תשכב לידי לפחות" אני מציעה לו והוא נענה בחיוב להצעה ונשכב לידי קצת כואב לי כשאני מנסה לזוז בשבילו והוא שם לב לזה ,אני רואה שקשה לו לראות אותי במצב הזה ..
"תגידי מתי עשית תקעקוע הזה בחזה?"הוא שואל. "מה!? איך אתה יודע שעשיתי אותו?" אני שואלת כלא מבינה. "בלילה כשהרופאה במיון הרימה לך תחולצה ראיתי.." הוא מסביר ורק אז עולה לי האסימון שסהר ראה אותי במצב נורא מביך. "תאמת שהוא נורא טרי עשיתי אותו אתמול עם שילי וגוני ,רציתי לספר לך היום במשמרת ... רגע המשמרת, שילי וגוני בטח לא מבינות איפה אני, אתה יודע במקרה איפה הטלפון שלי אני אתקשר אליהן..." סו קם לכיוון התיק שלי ומוציא ממנו את הטלפון שלי ומביא לי אותו.
העבירו אותי למחלקה אחרת החדר פה יותר קטן אבל הוא בדיוק מה שאני צריכה. כשסיפרתי לשילי וגוני מה שקרה הם חטפו עלי עצבים ולא הבינו למה לא אמרתי להן, עכשיו לכי תסבירי להן שאת הייתי במצב נורא בקושי הצלחת לדבר, שילי קבעה שהיא מגיעה ישר אחרי משמרת עם גוני .
אחות אחת נכנסת לחדר ושואלת אם זה בסדר שהיא תבדוק אותי... כמובן שהסכמתי ,שוב פעם ביקשו מסו לצאת מהחדר אבל הוא בשלו לא יוצא ,האחות החליטה לא להילחם איתו ולהמשיך בבדיקה.
"אני מרימה לך תחולצה אוקי?" היא שאלה ואני מהנהנת. כמובן שבאותה שניה סו מזנק מהכיסא ובא לעמוד לצידי , היא התחילה להוריד את התחבושת , וחשפה לנגד עיני חתך קטן בערך כמו הזרת שלי ועליו תפרים. "אני אחטא את זה קצת, זה כנראה ישרוף אבל זה לכמה שניות אוקי?" אני מביטה בסו במבט מפוחד הוא רק מחייך אלי חיוך מרגיע ואומר "תלחצי לי את היד " אני תופסת בידו. אני מהנהנת לאחות והיא מתחילה לחטא את החתך עם צמר גפן ברגע שהצמר גפן נוגע בחתך קול כאב יצא מיפי אני מרגישה את היד של סו לוחצת את שלי. "תסתכלי עלי "סו ביקש "זה עוד שניה נגמר" הו ממשיך להגיד. ובאמת אחרי שניה זה נגמר והיא חובשת את אותו מקום שוב פעם.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
