האקסים הכי טובים

פרק 31-תמיד טוב בסוף

"וואו גדלת!" זה הדבר הראשון ששילי מצאה לנכון להגיד לי ברגע שהיא נכנסה הביתה, לא "מה קורה?" וגם לא "חיים התגעגעתי" וזה מה שאני אוהבת בה שיש בה חוסר טקט ,מזכיר לי טיפה את של לורן...
"תודה שילי גם את הוספת לעצמך כמה קילו..." אני אומרת בציניות תוך כדי החיבוק המוחץ שלה, "מייג אני החמאתי לך!" היא מנסה להסביר את עצמה "כן אני יודעת,יקח לי זמן להבין שהשמנה זה מחמאה בהריון..." אני גם מסבירה את עצמי..
"מייג את תמיד תשארי כוסית ,גם בחודש תשיעי" היא אומרת מה שגורם לי לצחוק. אני פשוט מטורפת על החברה הזאת!

אני מגיעה למרפסת שילי הבר ישובה על הספה ,היא מסמנת לי לבוא לשבת לידה ואני נענת להצעה ומתיישבת, "אז מה סהר עושה בצרפת?" היא שואלת ממשיכה מאותה נקודה שעצרנו בה בטלפון "סבא שלו חלה, סרטן, הוא נסע לחודש להיות איתו בסבב כימו הראשון , זה היה ממש משהו שקרה בשניה..." אני אומרת ומשחררת אנחה שהיתה תקועה בי " וואי איזה עצוב, מקווה שיהיה טוב... "היא אומרת ומניחה ראש על הכתף שלי "יהיה טוב" אני אומרת משוכנעת מעצמי "איך את יודעת? " היא שואלת ומכווצת גבות , "כי תמיד טוב בסוף..." אני אומרת בנימה אופטימית למדי שלא אופיינית לי.

"טוב עזבי אותי ,שמעתי יש בחור חדש!איך לא ידעתי על זה?" אני שואלת בטון נעלב... "מצטערת שלא סיפרתי לך, נשבעת לך שתכננתי לספר לך בערב שסהר דחף אגרוף לאלכס, גוני סיפרה לי על זה כשהגעתי וחיפשתי אותך..." היא מסבירה לי איך ידעה על תקרית האגרוף ,כי באמת לשניה לא הבנתי הרי אני לא סיפרתי..."אני לא כועסת אבל שפכי פרטים ,אני מתה להכיר אותו!" אני משתוקקת למידע
"אז זהו שאת מכירה אותו" אני מרימה את ראשי ומביטה למשמע המשפט שהיא אמרה "מכירה לטובה או רעה?" אני שואלת בחשד, "לא בטוחה בזה ,בבקשה אל תכעסי!" היא אומרת בקול מתחנן "דברי כבר "אני מאבדת את סבלנותי "זה ניצן" לוקחות לי כמה שניות להבין מאיפה השם הזה מוכר לי עד שנופל לי האסימון.

ניצן , הבחור שגרם לסהר לחשוב עלי כל כך הרבה דברים רעים ,אחת הסיבות שסהר נפרד ממני, הוא היה נורא קנאי לחברות שלו עם סהר ,וכשאני וסהר נהפכנו לזוג זה ריחק בניהם והוא לא אהב את זה בלשון המעטה... אני לא שופטת אותו על הקנאה כי אני לא יודעת מה עמד מאחורי זה.. אני יותר כועסת על החלק של הזלזול בי...
רגע משהו לא מובן, איך שילי יודעת על זה?
" רגע איך את יודעת שאני לא אוהבת אותו? "אני שואלת את אותה השאלה שטיילה לי בראש "כי סהר הכיר לי אותו... הוא אמר לי שהוא חושב שנתאים ,ואמר שבהתחלה לא כדאי שנספר לך ,כששאלתי למה הוא סיפר לי תסיפור..." אני מנסה לקלוט את כל המידע שנפל עלי כרגע... סהר מכיר לשילי את ניצן ומבקש ממנה לא לספר לי כי הוא יודע שאתעצבן וואו מה הלך מאחורי גבי , "את כועסת?" היא שואלת "לא ,אם הייתי יודעת קודם יכול להיות שהייתי הורסת לך ....רק תבטיחי לי דבר אחד! שלא תתני לו לפגוע בך!" אני אומרת בטון נחרץ "מבטיחה!" היא משיבה לי ותופסת אותי לחיבוק "תודה" היא לוחשת ואני לא יודעת על מה...

"מה את עושה לעזאזל?!"אני שואלת את שילי כשאני רואה אותה ליד הכיור שוטפת כלים "כמו מה זה נראה?אני שותפת כלים.." היא משחקת אותה תמימה "שילי זה לא נעים לי את אורחת.." אני אומרת "נשמה שלי אני ממש לא אורחת ,אני מרגישה פה הכי בבית שבעולם..ובלי שום קשר בא לי לפנק את החברה שלי שהיא גם במקרה בהריון..." היא נואמת ושוטפת תוך כדי "תודה שאת פה..." אני מודה לה "תגידי אפרופו פה ,אין לך איזה חבר חתיך שאמור לדאוג לך ולהיסתובב סביבך כל היום?" היא שואלת על אלכס ,ואת האמת זה נכון אנחנו לא מתנהגים כמו זוג...
אני חושבת שאחד הדברים שגורם לזה הוא הבלבול שאני חווה ,מצד אחד אלכס הקראש מכיתה יב ,האליל שכל כך רציתי , אבל מצד שני סהר הנפש התאומה שלי ...
"מה קרה למה שתקת?נגעתי בנקודה רגישה?" היא שואלת ומסתובבת לכיווני ,תוך כדי מנגברת את הידיים במגבת ,"נקודה רגישה? " אני שואלת שאלה רטורית "זה נקודה סופר רגישה ,אני מרגישה כל כך הרבה דברים לאלכס אבל גם לסהר ואני לא יודעת מה לעשות...." אני אומרת אובדת עצות מול המציאות מקווה ששילי תעזור לי... "ממתי את מבולבלת?" היא שואלת עם מבט דואג ,"תמיד הייתי אבל אתמול משהו גבר בי" אני אומרת עם רמיזה ברורה לכך שקרה אתמול משהו..
"מה. קרה אתמול?"היא מתעמקת בנקודה הזאת "אני לא גאה בזה! זה היה דוחה מצידי ,אבל יש מצב שנתתי לסהר למזמז לי תצוואר..." אני אומרת ומשפילה מבט "יש מצב?או שזה המצב ,והוא מזמז לך תצוואר .." היא שואלת בטון רגוע ,לפחות יותר משלי "הוא מזמז..." אני אומרת ואז הדמעות עולות והיא ממהרת לחבק אותי "למה את בוכה?" היא שואלת מזועזת ותאמת שגם אני מזועזעת מעצמי....
"אני לא יודעת למה אני בוכה כנראה ההורמונים ,אני מרגישה חרא על מה שעשיתי ,בשבילי זה בגידה לכל דבר...איך אני אוכל להיסתכל לו בעיינים כאילו הכל רגיל?" אני אומרת עם גהוקים של ילדה בת שבע אחרי בכי סוער כי לא קנו לה את הבובת ברבי שרצתה..
"מייג מישהי חכמה אמרה לי משפט יפה ,'תמיד טוב בסוף.." היא אומרת וגורמת לחיוך לעלות על פני.

-----------------------

אז כמו שכל העולם יודע הקורונה הזאת היא חתיכת בת זונה,היא ממש כמו החדשה של האקס..מעצבנת..

יש בי מן תחושת ריקנות אולי אפילו עצבות על המצב הזה ,והדבר שאני הכי רוצה בעולם זה ללכת לים פשוט ככה פשוט לשבת על החוף וזהו...

אז בואו נקווה שהדברים ישתפרו ושהעולם באמת יהפוך למקום יותר טוב.
תהנו מהפרק.
שיהיה לילה קסום חדי קרן שלי.
אוהבת S.A.

נ.ב תזכרו, שבסוף תמיד טוב!❤