אני מתעוררת מנשיקות קטנות במורד גבי.
"בוקר טוב" סו אומר.
אני מסתכלת על השעון ורואה שהשעה שבע וחצי "למה אתה ער?" אני שואלת
"את האמת לא התכוונתי לקום אבל את החלטת לכוון שעון מעורר לשבע, שהעיר אותי ולא הצלחתי לחזור לישון אז החלטתי להעיר גם אותך..." הוא ענה.
אני מרגישה את היד שלו גולשת מהמותן שלי עד לבטני התחתונה והוא מלטף אותה בתנועות מעגליות
"יש לי משמרת בשמונה וחצי " אני אומרת, דיי נכון רומזת שאין לנו זמן לזה.
"אוקי אז יש לנו זמן לסבב שני נכון?" הוא נושך את כתפי בעדינות.
אצבעותיו שעד כה היו מונחות על בטני מצאו את מקומן על איברי אני נאנקת כשהוא מכניס אצבע לתוכי ונע בעדינות.
"סו" אני לוחשת.
"אין לנו זמן אני חייבת להתארגן" אני מוסיפה אך בשניה שאני מסיימת תמשפט אני מרגישה אצבע שניה נכנסת ופה כל מחשבה הגיונית שבי נעלמת כלא היתה.
"יודע מה? במחשבה שניה עשר דקות לא יהרגו אף אחד " אני מיד אומרת ונושקת לשפתיו.
סו שומע את המשפט הזה מיד הופך אותי ועולה מעלי ...●
אני וסו בתחרות מבטים.
אף אחד משנינו לא החליט שזו תחרות אבל אנחנו שנינו לא ממצמצים כי אנחנו יודעים שברגע שהשני ימצמץ נצטרך לדבר...אני מביטה בו
הוא בי
אני בו
הוא בי
אני בו
מיצמצתי .שיט ."אין לי מה להגיד" אני מיד אומרת.
"אני לא ביקשתי שתדברי" הוא אומר ומסרב לקשר עין איתי.
"אתה כן עובדה חיכיתה שאני אמצמץ"
"על מה את מדברת?" הוא שואל.
"נו סו אתה יודע למה זה קשור הראשון שממצמץ צריך להתחיל לדבר" אני מסבירה לו את חוקי המשחק שהוא אמור לדעת!
"וואי מייג את לא אמיתית, מי המציא את החוק המטומטם הזה?" הוא שואל.
"לא יודעת אבל זה משהו ידוע תשאל את מי שאתה רוצה" הוא שתק מסתכל עלי, אני רואה חצי חיוך מתחיל לצאת ומחייכת גם.
"את מאחרת את יודעת " הוא משנה נושא
"גם אתה" אני משיבה לו עם חיוך ממזרי.
"אני חושב שכדאי לצאת" הוא נעמד ומתקדם לעבר הדלת.אני מסיימת את הקפה שלי ומניחה את הכוס בכיור, אשטוף כשאחזור...
בשניה שהוא רואה שאני לוקחת תמפתח של האוטו הוא אומר "נוסעים ביחד אני אחזיר אותך" ועוד לפני שאני מספיקה להגיב ולהסביר לו שאני נפגשת עם שילי אחרי העבודה הוא יוצא מהדירה.●
אני לקראת סוף המשמרת אני ושילי מסימות באותה שעה, סו אמר שרק נעשה חילוף משמרות ונוכל לצאת אז כל מה שנותר לנו לעשות זה לחכות למחליפים...
אני מסיימת להסביר לגיא על כל אחד מהשולחנות שמלצרתי ויוצאת לבחוץ אני רואה כבר מרחוק ששילי מחכה לי באוטו....
אנחנו מגיעות לדירה שלה היא לא קטנה אבל גם לא גדולה לשילי יש סטייל משלה היא מקועקעת עם מלא עגילים לא מזמן היא עשתה ספטום באף שבאופן מפתיע ממש מתאים לה!
היא כנראה הבן אדם היחיד בעולם שמתאים לו.
אנחנו מתישבות בחצר שלה.
החתולה שלה, מימי באה לקראתנו ושילי מרימה אותה מחבקת ומנשקת אותה כאילו לא ראתה אותה שנים.
לבסוף היא מתיישבת מולי.
"דברי יש לנו את כל הזמן שבעולם... מה כל כך נורא בימי הולדת?"היא לא מחכה שניה ושואלת.אני לוקחת נשימה עמוקה ומוציאה את כל האוויר באנחה מתחילה לספר לה.
"אני לא אמרתי שימי הולדת זה נורא ,אני פשוט לא אוהבת את היום הולדת שלי ,את התאריך שבו הוא יוצא, כשהייתי בת שלוש אמא שלי נפטרה מניוון שרירים עכשיו זה קצת באשמתי ,הרופאים כל הזמן אמרו לה שלהיכנס להריון עם המחלה זה מסוכן והם צדקו חודש אחרי שנולדתי המחלה שלה החמירה, אני זוכרת את יום הולדת שלוש כאילו זה היה אתמול ישבנו אני אמא ואבא בבית עם עוגה שאבא קנה כי הוא לא ידע כל כך להכין ואמא שלי לא יכלה להכין כי לא היה לה שום תפקוד בגוף מהצוואר ומטה ואני זוכרת שכשכיביתי תנרות ביקשתי שאמא שלי תחגוג איתי גם את יום הולדת ארבע ..." אני עוצרת לשניה כדי לקחת אוויר וממשיכה."באותו לילה התעוררתי מדיבורים בסלון, אני זוכרת את העובדת הסוציאלית ניגשת אלי ושואלת אותי איך קוראים לי? בת כמה אני? ואני עונה לא שאני בת שלוש ושעתיים ושהיום היה לי יום הולדת... בדיעבד אני לא מבינה איך ילדה בת שלוש ושעתיים מבינה את משמעות הזמן ,
את המשך הערב העברתי אצל דודים רחוקים שבאו לאסוף אותי .
באותו לילה בשעה 23:50 אמא שלי נקברה, שלוש שעות אחרי שחגגתי יום הולדת שלוש.
אמא לא הגיעה ליום הולדת ארבע גם לא לחמש וגם לא ל23 אבל זה בסדר אני שמחה שהזיכרון הראשון שלי בחיים הוא איתה אני יודעת שהיא היתה בן אדם טוב..." אני מסיימת לספר לה ורואה את הדמעות בעיניים שלה היא לא אמרה דבר רק קמה וחיבקה אותי חיבוק שלא ידעתי שהייתי צריכה.נכתב:29.08.19
נערך: 29.06.24
YOU ARE READING
האקסים הכי טובים
Romance《《אתה הבטחת !הבטחת שתמיד תהיה שם! שלעולם לא תעזוב אותי!" צעקתי ולקחתי אוויר לפני שהמשכתי להטיח בסהר את כל התסכול שבי "שלא משנה מה יקרה תמיד תהיה לצידי,בצד שלי!שלא משנה מה יגידו לך עלי אתה לא תיתן לזה לחדור אליך, לא תקשיב! הבטחת שנהיה ביחד...