《《אתה הבטחת !הבטחת שתמיד תהיה שם!
שלעולם לא תעזוב אותי!" צעקתי ולקחתי אוויר לפני שהמשכתי להטיח בסהר את כל התסכול שבי
"שלא משנה מה יקרה תמיד תהיה לצידי,בצד שלי!שלא משנה מה יגידו לך עלי אתה לא תיתן לזה לחדור אליך, לא תקשיב!
הבטחת שנהיה ביחד...
אני קמה מהספסל . מתחילה ללכת חזרה לרכב. אני מספיקה לבתקדם כמה מטרים ספורים עד שאני מרגישה יד מושכת אותי לאחור ומסובבת אותי.
הכל מתערבב לי ואני כמעט ולא קולטת מה קורה ככה שאני צמודה כל כך לסו ,ותוך שניות השפתיים שלנו מצאו אחת את השניה. אני בהלם. סו מחפש אישור להמשיך את הנשיקה, אך אני עוצרת תנשיקה ואומרת "רגע סו זה יהרוס אותנו"
"לא אכפת לי ,אני לא מוכן לפספס את ההזדמנות" הידיים שלו צמודות למותניים שלי מקרבות אותי אליו לא נותנות לי מרווח תנועה,אני מביטה בעיניו מחפש שבב של כנות, ואני רואה אותו, אני רואה את הרגש הזה בעיניים שלו. רגש שמסמן לי שהוא שם. שהוא היה שם תמיד אהל פחד. וגם אני פחדתי. ואולי אני גם עדין מפחדת, אבל הגוף שלי פועל בשביל עצמו, ואני מתמסרת לשפתיו.
●
אני נכנסת הביתה ומנסה להבין מה זה אומר. הוא רוצה שנחזור? מה הצעד הנכון לעשות בעצם? אני מחליטה לסמס לו אך רואה שהוא הקדים אותי בשתי דקות. שתי הודעות מחכות לי ממנו.
"'מייג, אני צריך הסבר..." "מה הנשיקה הזאת אומרת?"
"תאמין לי שגם לי אין מושג, ותאמת שאתה זה שנישק אותי..." אני משיבה לו בהודעה.
"צריכים לדבר, אני מגיע עוד שעה" הוא לבסוף כותב ומתנתק.
אני מכבה את הטלפון ומניחה אותו על השידה אנחה יוצאת ממני ומוציאה את כל האוויר שהיה תקוע לי בריאות. אני לא יודעת מה עובר עלינו. מה השתנה בזמן האחרון. אנחנו כבר שנה וחצי לא ביחד מה קרה בזמן האחרון שגרם לכל זה להישתנות.
אני שוכבת במיטה סו להגיע בקרוב בנתיים אני מדברת עם שילי בהודעות.
"תגידי מתי היום הולדת שלך?" היא כותבת. "למה את שואלת? יש עוד זמן, ואני לא נוהגת לחגוג" אני משיבה לה. "אני שואלת בגלל שאנחנו נוהגים לחגוג לכל הצוות יום הולדת בעבודה ולא בא לי שנפספס את שלך, ותתכנני כי היום הולדת הזאת את הולכת לחגוג!" היא מסבירה.
"היום הולדת שלי ב18.8... זה תאריך שאני לא כל כך אוהבת.." אני עונה לה מפחדת שתרצה הסבר. "למה?" היא כמובן שואלת. "זה לא להודעות נשב מחר אחרי המשמרת ואני אספר לך..." אני עונה ומקווה שזה ישתיק את הסקרנות שלה לבנתיים.
אני שומעת צליל דלת הדירה שלי נפתחת ומבינה שסו הגיע. אני לא מספיקה לצאת מהחדר והוא כבר נכנס אליו וסוגר תדלת אחריו. יש לו מבט רעב. ולא לאכול "תקשיבי רק אני מדבר אני לא יודע מה עובר עלי אבל אני באמת חייב להבין, אני ראיתי איך הגבת כשאמרתי לך שאני ושיר ביחד ובגלל זה הבנתי שכנראה שנינו מבולבלים אני צריך שתעזרי לי להבין מה אני מרגיש את מוכנה לעזור לי?" הוא מבקש בנואשות. אני מסתכלת על עליו. המומה אך נחושה לא פחות ממנו. אני מהנהנת כי התשוקה שבי בוערת רק להרגיש אותו, העיניים שלו יורדות לשפתיים שלי ואז שוב חוזרות לעיניים ובשניה אחת הוא מצמיד את השפתיים שלנו יחד. הוא הולך קדימה וגורם לי ללכת אחורה מפיל אותי על המיטה כשהוא מעלי. אני מסירה לו את החולצה והוא את שלי, בלי להבזבז יותר מידי זמן הוא תולש יחד איתה את החזייה שלי. אני מרגישה אותו יורד לשקע צווארי מתחיל לסמן אותי במציצות חזקות שגורמות לי להאנק. כמה התגעגעתי. אני מרגישה את ידו לאורך גופי עג שלבסוף הוא דוחף את אצבעותיו בין התחתונים שלי לגופי ומושך אותם למטה עם המכנס. כבר אמרתי שהוא לא מבזבז זמן?! הוא רק עם בוקסר אני ערומה לגמרי, הוא נעצר לרגע, רק בשביל להביט בגופי. גורף שלא הרגיש אותו כבר שנה וחצי וכל כך התגעגע למגעו. אני מניחה את ידי על הבוקסר שלו ומורידה אותו למטה, מסמנת לו עם עיניי לעזור לי להעיף אותו ממנו... "את מוכנה?"סו שואל. אני מהנהנת וכורחת את הרגלים שלי סביבו. מראה לו שאני מוכנה הוא יורד טיפה למטה נצמד אלי יותר גורם לי להרגיש אותו נוגע לא נוגע. הוא מפזר נשיקות קטנות על חזי עולה בחזרה לכיוון השפתיים שלי ותוך כדי חודר אלי לאט לאט באיטיות מיסרת. כזאת שגורמת לי לקמר את גבי בהשתוקקות בלתי נסבלת! "סו אני נשבעת לך אם אתה לא נכנס עכשיו אני רוצחת אותך" אני גוערת בו ופותחת את הרגליים קצת יותר ואז סוף סוף הוא נכנס כולו גורם לי לגנוח את שמו עד השמיים.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
