האקסים הכי טובים

פרק 32-תסמונת דאון?!

אני לא סופרת כן? אבל שלושה שבועות עברו מאז שסהר נסע, דיברנו מלא בעיקר פייס טיים הוא כל הזמן ביקש ממני להראות את הבטן, הוא היה לוחש לעובר כמה הוא אוהב אותו כל לילה ,ודואג לי בעיקר, היחסים עם אלכס השתפרו ,אנחנו יותר מדברים הוא ישן אצלי כמה וכמה פעמים, הדבר היחיד שלא משתנה זה האינטימיות שלא נמצאת כל כך בקשר, אני מקווה שעם הזמן זה ישתפר....
שילי הפכה להיות כמעט כמו אחות בשבילי בימים שאלכס לא היה פה היא היתה באה ועוזרת לי,אפילו יש לה חדר אצלי...הצעתי לשילי לבוא איתי לאולטאסונד כדי שאני לא אלך לבד ,והיא ממש שמחה מהרעיון וממש התלהבה,
היא החליטה שלפני הבדיקה אני והיא נשב לארוחת בוקר באחת המסעדות שיש ליד ומי אני שסרב לזה...

"יאללה בואי נצא כבר" שילי מזרזת אותי בזמן שאני מתארגנת, אחת הבעיות הכי גדולות שיש בהריון זה למצוא מה ללבוש או שהכל קטן עלי או שזה לא מחמיא, בגלל זה אני נמנעתי מלצאת מהבית בשלושת השבועות האחרונים, "נמאס לי אין לי מה ללבוש!" אני נאנחת ומתיישבת על המיטה עם חזיה וגינס שלא נסגר עלי "מייגן תתאפסי על עצמך" שילי אומרת לי בפרצוף מזועזע.

בסופו של דבר לבשתי עלי שמלה חום אפור ,עם גקט גינס ,ונעליים לבנות(תמונה למעלה).
אני חושבת שמהיום אני אצא מהבית אך ורק בפיגמה ,למה הלבחור בגדים עושה לי מה זה כאב ראש!

הנסיעה למסעדה היה סיוט היה לי חם ,ואז כהדלקתי מזגן נהיה לי קר אז סגרנו תמזגן ואני פתחתי חלון ,אבל הרוח עפה עלי והיצבנה אותי אז סגרתי תחלון ואז שוב נהיה לי חם ,ואני חושבת שבשלב כולשהו שילי היצטערה על הרגע הזה שהיא היתנדבה לבוא איתי, היא לא לקחה בחשבון את זה שאני בחורה בהריון תחילת חודש חמישי מפוצצת בהורמונים!

אותו סיפור גם קרה במסעדה ,העברנו חצי שעה רק בלחשוב איפה נישב ,כי אם נשב בחוץ תהיה עלי שמש ואם נשב בפנים יהיה לי קר אז אני צריכה לשבת לא מול המזגן אלה ליד אבל גם אסור שאני אהיה ליד אנשים כי אני מסוגלת לרצוח מישהו אבל אל דאגה בסופו של דבר מצאנו את המקום המושלם... היה נחמד לשבת סוף סוף עם שילי במסעדה ,לדבר להשלים פערים,רוב השיחה שלנו היתה על ניצן זה לא מפתיע אותי הרי אני ושילי חברות טובות ומן הראוי שאני והחבר שלה נסתדר ושלא יהיו מתחים בנינו כי זה לא יועיל לאף אחד... היא אמרה לי שהוא הישתנה ושהוא מאוד שמח כסהר סיפר לו על ההריון ,ושהיא בטוחה שנסדר את העניינים בנינו.

"חכי שניה אני אוציא פתק במכונה " אני אומרת לשילי ברגע שאנחנו נכנסות לקופת חולים, אני מתיישבת על הכסאות המתנה מסביבי יש כל כך הרבה נשים בהריון חלקן חודש מתקדם ממני וחלקן בחודש ממש מוקדם, ממולי ישבו זוג היא נראתה לי באותו חודש איתי ,הם ממש מתוקים הוא דואג לה בלי סוף מביא לה מים, רואים בעיניים שלו כמה היא חשובה לו, הם נשואים את זה אני יודעת לפי הטבעות שהם עונדים ,הם מאוהבים עד השמיים גם את זה רואים עליהם.

ובאותם רגעים העצב הישתלט עלי ,כאילו ראיתי את המציאות אני וסהר לא נשואים לא מאורסים ואנחנו גם לא זוג, אני וסהר אומנם חברים טובים והוא תמיד ידאג לי אבל הפחד שהוא יקום וילך תמיד יהיה והרצון להיות משפחה אחת חמה ואוהבת הוא גם קיים....
הייתי רוצה להביא את הילד הזה לתוך מעטפת משפחתית חמה ואוהבת ,למשפחה שאמא ואבא הם זוג ולא חברים טובים , "הכל טוב?" שילי שאלה כשראתה שאני שקטה יותר מתמיד ,"כן אני פשוט חושבת" אני אומרת ומחייכת לעברה מקווה שתבין את הנקודה שלי.

"מטופל 451 נא לגשת לחדר מספר 5" קול הכריזה אומר ,מה שגורם לי ולשילי לקום,אני נכנסת לחדר ומתיישבת על המיטה "שלום מייגן מה קורה?" ד"ר פול שואלת עם חיוך על הפנים ומסמנת לי להרים את השמלה "אני בסדר" אני אומרת ונשכבת לאחור ,היא מגיעה לעברי עם מכשיר האולטרסאונד ומורחת את הגלי הקר על ביטני ומתחילה להוזיז את המכשיר על הבטן שלי כך שהדופק של התינוק מתחיל להישמע ,ישר משהו מי נרגע והחיוך עולה על פני.
אחרי עשר דקות שבהן ד"ר פול שותקת "הכל בסדר?" אני שואלת בטון חשוד היא לא עונה, מה שגורם לסף הלחץ שלי לעלות לבסוף היא מרימה את המכשיר ומנגבת את הגלי ממני "מייגן בואי תתישבי בבקשה ליד השולחן שלי " היא אומרת ומתקדמת לכיוון שולחן המשרד שלה אני מיד קופצת מהמיטה ומסדרת את השימלה עלי ,אני ושילי יושבות אחת ליד השניה והיא מחזיקה לי את היד ,"מה קרה?" אני שואלת חסרת סבלנות "אוקי אז את בשבוע 24 ובשבוע הזה בדרך כלל בודקים את היתפתחות המוח של העובר ,את האצבעות וכל מני אברים שונים כדי לשלול מחלות למיניהן ,לפני מה שראיתי המוח של העובר קצת בעיכוב היתפתחות ,כשעברתי לבדוק את האצבעות בידיים ראיתי שהן קצת קצרות ,מה שיכול להעיד על תסמונת דאון" ואז זה קרה ,העולם שלי קרס לתוך עצמו ,אני מניחה את הידיים שלי על הפנים מסיבה פשוטה שאני לא רוצה שיראו אותי בוכה שילי כמובן מיד מתקרבת אלי ומחבקת אותי נותנת לי להירגע לבד "מה עושים עכשיו?" אני שואלת לבסוף בקול שבור "עכשיו את יכולה להחליט ,בדיקת מי שפיר בדרך כלל שוללת מחלות גנטיות ובניהן גם תסמונת דאון , עושים אותה בין שבוע 17 ל23 אבל גם בשבוע 24 ובטח שבהתחלה שלו ... או שאת יכולה להמשיך את ההריון בלי הבדיקה ולקוות שבבדיקות הבאות יראו שהכל בסדר....זו החלטה שלך אני יכולה לבצע את הבדיקה הזאת גם מחר... קחי לך כמה שעות להחליט.." היא אומרת ומניחה את ידה על ידי שמונחת על השולחן "מה הסכנות בבדיקה מי שפיר?" אני שואלת מפוחדת "היפרדות שליה ,דימומים, לידה מוקדמת וגם במקרים חריגים לידה שקטה... הסיכויים שאחד הדברים שאמרתי יקרה הם מועטים אבל הם עדיין נמצאים...."

----------------------------------

מה קורה יא הורסים?!
אז השעה 02:15 בלילה וישבתי לכתוב לכם פרק ,זה מה שעושים בימי הבידוד.
מקווה שכולכם בטוב,ושאף אחד מכם לא חולה.
אני כבר איבדתי את זה סופית ,התחלתי לדמיין דברים,שני ההורים שלי עובדים חיוניים שלא נמצאים בבית אלה בחזית המלחמה כמו שנקרא ואני לבד רוב שעות היום כך שבאיזשהו שלב היה ברור שאדמיין ואשמע קולות ,אבל אל דאגה הכל פיקס איתי(אני חושבת)

שיהיה לילה מקסים,חלומות פז.
ולכו לישון.
חולה לכם על התחת S.A