האקסים הכי טובים

פרק 51- משהו שטותי

את השבת העברנו ארבעתינו ביחד, כמובן שכל שעה עגולה קיבלתי שיחה מסהר ששאל איך אני מרגישה, זה הציק לי, הרגשתי לא נעים מהמשפחה שלו שכל כך צריכה אותו והוא בוחר לדבר איתי כל היום, כשביקשתי ממנו לשחרר וללכת להיות עם המשפחה הוא כיבד להפתעתי, אך לא עבר זמן רב עד שגיליתי שהבן אדם מדבר עם שילי בטלפון, ועבר להציק לה.

לא היה לי כל כך מה לעשות בנוגע לזה, אז פשטט שיחררתי, אני גם בטוחה שסהר סומך על שילי שתגיד את האמת אם משהו קורה מאשר עלי...
במוצאש הוא כבר לא היה מחובר, הוא היתנתק מהטלפון בערך בשבע בערב ולא שמעץי ממנו כל הלילה, היה לי חסר שיחה ממנו, אבל גם הבנתי את המצב, הוא עבר אירוע כל כך קשה, לקבור מישהו שאתה אוהב, זה חתיכת כאב....

ניצן נסע במוצאש, גוני ושילי נישארו, הן ישנות ביחד בחדר שהיה של סהר פעם ,היום הוא כבר לא משתמש בו כי הוא מוצא מקום במיטה איתי...

**

אני מתעוררת מכאב חזק לאורך כל הבטן שלי שמגיע לגב, זה מרגיש טיפה כמו כאב מחזור אבל יותר כואב ויותר משתק, אני מתרוממת מהמיטה ליד ומחליטה ללכת לשתות מים, כרגע אין סיבה שאעיר את שילי וגוני, זה כולם ושום דבר, ואני גם לא רוצה שיתחיל פה בלאגן...

אני נכנסת למטבח מופתעת לגלות שהשעה שמונה בבוקר, זה אומר שאצל סהר השעה שבע, הטיסה שלו אמורה להיות בשמונה שעון צרפת ככה שרוב הסיכויים שהוא כבר בשדה...

אני שותה את כוס המים, ומרגישה שזה לא עוזר, להפך הכאב מתחזק ומתחזק... ואני מבינה שכדאי שאעיר את שילי לפחות.
אני מתקדמת לחדר שלהן ומתיישבת על המיטה של שילי.
"שילי" אני לוחשת לה "שילי קומי" אני לוחשת שוב "מה?עוד חמש דקו-" היא מתחילה להגיד ונרדמת "שילי קומי כבר" אני כבר לא לוחשת ומנערת אותה "מה מה השעה?" היא שואלת "שמונה ורבע" אני אומרת.
"ולמה את חושבת שזה בסדר להעיר אותי לפני 11?!" היא שואלת ומניחה את הכרית על הראש.

"כי יש לי צירים" אני אומרת וקמה מהמיטה.
"מההה?! מה יש לך" היא מזנקת כאילו סוף העולם הגיע, "צירים שילי, יש לי צירים.." אני אומרת צוחקת מההיסטריה שלה "אז מה את עושה פה?! גוני קומיי-" "לאא אל תעירי את גוני" אני אומרת לה כשהיא מתחילה עם הבאלגן "מיגן יש לך צירים, כשיש צירים הולכים לבית חולים!" היא מנסה להסביר לי "אני לא הולכת, אני מחכה לסהר..." אני אומרת והולכת לכיוון הסלון והיא כמובן אחריה.

"אני חושבת שהטפשת הריון שלך חרפנה אותך!!" היא אומרת ותוך כדי מצחצחת שיניים "לא חרפנה ולא כלום, אני מחכה לו וזה אפילו לא נתון לדיון!"
"אין מצב!" שילי קובעת.
"אני לא כל כך שואלת, הוא עולה לטיסה עוד ארבעים וחמש דקות, הוא יגיע לארץ בערך ב12... באחד אני אהיה בבית חולים" אני אומרת ומתיישבת על הספה.

גוני יוצאת למסדרון ושואלת "למה אתן ערות כל כך מוקדם?!"
"למייגן יש צירים" שילי אומרת לה והיא פוערת את עינייה "תגידי לי משוגעת למה אנחנו עדין כאן?!" גוני אומרת בלחץ "כי הסץומה מחכה לסהר!" שילי לא נותנת לי לענות "אין מצב" גוני אומרת "חחח זה גם מה ששילי אמרה" אני צוחקת.