《《אתה הבטחת !הבטחת שתמיד תהיה שם!
שלעולם לא תעזוב אותי!" צעקתי ולקחתי אוויר לפני שהמשכתי להטיח בסהר את כל התסכול שבי
"שלא משנה מה יקרה תמיד תהיה לצידי,בצד שלי!שלא משנה מה יגידו לך עלי אתה לא תיתן לזה לחדור אליך, לא תקשיב!
הבטחת שנהיה ביחד...
שילי קמה להביא לי לשתינו מים וחוזרת חזרה לגינה. אני לוגמת מהכוס שלי כמעט את כולה. "טוב דיי הכנסתי אותך לדיכאון ספרי לי משהו שמח שקרה לך .." שילי מבקשת. "כמו מה?" אני שואלת "אממ יש לך חבר?" היא שואלת. אני מסתכלת עליה והחיוך המפגר והמובך שלי עולה לי על הפרצוף. "תאמת אני לא כל כך בטוחה בעניין הזה כאילו אתמול שכבנו אחרי שנה וחצי של חברות טובה ואני באמת לא יודעת מה זה אומר .." אני אומרת לה מנסה גם אני להבין את הסיטואציה תוך כדי. "רגע איך קוראים לו? אני מכירה אותו? הוא עובד איתנו?" מלא שאלות ממנה ברגע אחד
"כן את מכירה אותו והוא סוג של הבוס שלנו..." אני עונה. היא חושבת לשניה אני רואה שהיא עושה אחד ועוד אחד בראש "רגע רגע רגע את יוצאת עם ניתן המנהל משמרת?" היא שואלת גורמת לי להשתנק מהמים שאני שותה. "לא סתומה עם סהר" אני אומרת עם חיוך על הפנים.
"עם סהר?!" היא צועקת בהלם. "מה? מתי? איך? אתם מכירים כבר שנה וחצי!?" היא פשוט יורה שאלות לכל עבר. "תאמת אנחנו מכירים יותר משנה וחצי ,היינו ביחד שלוש שנים מגיל 19 עד 22 ואז נפרדו בפיצוץ ,השלמנו ונהינו החברים הכי טובים ,רק שאתמול הכל השתנה כי פשוט נתנו לרגשות לדבר... אני לא כל כך בטוחה מה המצב שלנו כרגע לא דיברנו על זה בכלל" אני מסבירה לה. היא עם פה פעור. מנסה לעכל את המידע. "אני פשוט בהלם! את וסהר!? בגלל זה באתם היום בביחד זה באמת היה מוזר, וואי אני בהלם"
אני מסתכלת עליה ומחייכת היא באמת חמודה נראה לי מצאתי לי חברה טובה. "מצאת לך אחד חתיך !" היא אומרת עם חיוך ממזרי והרמת גבה. "לא מצאתי ולא כלום, אני לא כל כך יודעת מה המצב שלנו כרגע" אני מנסה להוריד את סף ההתרגשות שיוצא ממנה. "תקשיבי את מפה נוסעת אליו מדברת איתו ואתם חוזרים! אתם כאלו יפים ביחד" היא אומרת בהתרגשות ומוחאת כפיים כמו ילדה שקיבלה סוף פוני ליום הולדת. "ואוו שילי בואי ננשום ,אנחנו נותנים אחד לשניה ספייס ,זה דווקא טוב זמן לחשוב.." אני מנסה להרגיע אותה אך ללא הצלחה. "מספיק חשבתם! יאללה תתקשרי אליו שיבוא לקחת אותך!" היא מושיטה לי את הטלפון ולא משאירה לי ברירה.
אני פשוט לא מאמינה שאני עומדת מחוץ לבית של שילי ומחכה שסהר יבוא לקחת אותי אליו כדי שנדבר. צלצול הטלפון מעיר אותי מהבהיה ששקעתי בתוכה ואני רואה שמי שמצלצל זה לא אחר מה. אקס הכי טוב שלי אני עונה לו ומחכה שידבר "מייג" הוא אומר בקול חלש "מה סו? אני מחכה לך כבר חצי שעה בחוץ, איפה אתה?" אני שואלת אותו בעצבים. "אני נורא מצטער, גיא התעלף באמצע משמרת אני חייב ללכת לסדר כמה דברים נדחה את השיחה לערב, בסדר?" הוא אומר, אני שומעת אותו מבעד לשיחה עושה עוד כמה דברים תוך כדי, כמעט ולא מתרכז. זה היה כל כך צפויי כאילו מה חשבתי שזה יהיה שונה הפעם? לא זה אף פעם לא שונה. "טוב " אני עונה באדישות. "את כועסת אני שומע בקול שלך" הוא מכיר אותי כל כך טוב. "הכל בסדר סו ,באמת, יש דברים קצת יותר חשובים ממני" אני אומרת ומנתקת לא מחכה לשמוע מה יש לו להגיד..
שילי מקפיצה אותי הביתה לא אמרתי לה שסו ביטל לי כי ידעתי שתעשה דרמה פשוט אמרתי לה שיותר נוח לו לבוא אלי אז ניפגש אצלי. אני כמעט בטוחה שהיא לא מאמינה לי אבל ידעה שאין לי כוח עכשיו לשום דבר בא לי רק להגיע הביתה ולהיזרק על המיטה.
לפעמים אני חושבת לעצמי שאנחנו מצפים יותר מידי מאנשים, ואני החלטתי שמהיום אני לא מצפה לשום דבר מאף אחד ,רק ככה אני לא אתאכזב, כמו שתיארתי לעצמי אני יושבת בבית השעה 23:48 וסהר עדיין לא הגיע. כל כך צפוי. יש לי דה זאוו מימים עברו. אני מחליטה לסמס לו וללכת לישון
"מקווה שיהיה זמן לדבר מחר ,לילה טוב, הלכתי לישון"
אין לי כוח לחכות לתשובה שלו, אז אני פשוט הולכת לישון.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
