Need you close to me

Part 94

״אני רע-״ התחלתי לומר אך משהו בחלון תפס את עיני, ״ניק תראה״ אמרתי מוקסמת, הוא הסיט את מבטו מפניי לאחר כמה שניות

״מה יש יפה שלי?״ שאל חוזר להסתכל עליי ולבחון את פניי,

״יורד שלג !״ קראתי בחיוך, בלחש ובטון של מובן מאליו, הוא המשיך להסתכל עליי ולאט לאט חיוך עלה על פניו,

״אני אוהב אותך״ הוא אמר מתסכל על שפתיי, ״אותי או את השפתיים שלי?״ שאלתי מתחכמת, הוא התקרב אל פניי, ״את שתיכן״ מלמל והצמיד את שפתינו, חייכתי והתנקתנו לאחר כמה זמן.

״אה,״ התחלתי לומר כנזכרת, ״אני רעבה״ אמרתי והוא סימן משהו למישהו והמלצר הגיע לאחר דקה. הוא לקח מאיתנו את ההזמנות, והלך.

״תודה על היום הזה״ אמרתי כשמצחינו צמודים, ״תודה שאת קיימת״ נאנח וצחקקתי נושקת לשפתיו. ״אני מצטער על הזמן האחרון יפה שלי, סבלתי מלראות אותך ככה״ אמר ונשכתי את שפתי התחתונה, בחנתי את פניו ולאחר רגע התחלתי לדבר,

״אל תגיד לארוס שלי, אבל,״ נשכתי את שפתי התחתונה עוצרת לרגע, הוא הסתכל עליי מהופנט ומסוקרן, ״זה היה שווה את זה״ חייכתי והוא אחריי.

האוכל הגיע והתחלנו לאכול, נהננו מהנוף, וכשכבר נהייתי עייפה חזרנו הביתה. ניק הניח אותי על המיטה והוריד את השמלה שלי ממני, מלביש עליי חולצה שלו ונשכב לידי.

״ניק?״ קראתי לו בעייפות,

״ממ?״ הוא המהם בשאלה

״אני לא צריכה טבעת כדי שאהיה שלך,״ מלמלתי ״אני שלך מהרגע שהעיניים שלי פגשו בעיניים שלך״ אמרתי, ומשם כבר נרדמתי.

~כעבור חודשיים~

״מיה!״ המזכירה קראה בשמחה, ״היי לולה״ אמרתי ושלחתי לה נשיקה באוויר, ״דיימון במשרד, הוא כבר יצא״ היא אמרה והנהנתי בחיוך.

התיישבתי נעזרת במעקה הכסא, מחזיקה בבטני. התעסקתי קצת
בטלפון, ולאחר כמה דקות דיימון יצא, ״היי״ הוא אמר נועל את
דלת משרדו ומגיע לעזור לי לקום מהכסא.

יצאנו מאיזור המזכירות שלו והתחלנו לרדת במדרגות, כשאני נזהרת לא ליפול. עברנו מסדרונות ומדרגות, וסוף סוף הגענו לאולם בו יתקיים טקס החתונה. ״איך היה היום שלך?״ הוא שאל בהתעניינות שלדעתי הייתה מיותרת,

״וואו אני מותשת. כל היום התעסקתי בדברים של החתונה״ נאנחתי כשנכנסנו לאולם והוא צחק ואני שיחררתי צחקוק אחריו. הסתכלתי על האולם בוחנת אותו, ״הו וואו״ אמרתי נפעמת, האולם היה ענקי, מקושט במודרניות ועם דלת ענק בכניסה שהייתה רחוקה מאיתנו.